כל כך הרבה זמן לא כתבתי פוסט עד כי אצבעותי מעלות חלודה. התירוץ הלא-קביל להעדרות המחפירה היא שהות בת (כמעט) 3 חודשים בעיר האורות פריז.
כיכר הסורבון
באופן מפתיע ומעציב, במקום שידגדג לי להעלות על הכתב את כל היופי שספגתי במשך היום, העיר הזו שיתקה אותי. במשך (כמעט) 3 חודשים הסתחררתי הלומת יין בין סמטאות קסומות, חנויות עמוסות שיק, פטיסרי מעוצבות, ביסטרו גרועים, זרים צרפתים שאומרים בונז'ור בחדר המדרגות ובכניסה לכל חנות, שירות מחפיר ששורשיו עמוקים ומקורם בהעדר כל תודעת שירות בסיסית, גינות ציבוריות בכל קרן רחוב, גנים מטופחים (בהם אסור לשבת על הדשא) וגם כמה פארקים פראיים יותר, יין טוב בזול מאוד, כל דבר אחר ביקר מאוד, פיקניקים על הסיין או ה-Canal, תכנון עירוני מעורר הערצה, יופי בלתי ניתן לתיאור בכל מקום אליו תפנה מבט.
שוק הבסטיליה
אז שייפתי את הצרפתית, הכרתי המון זרים וקצת מקומיים, סימנתי "וי" על כל המונומנטים (ויותר מפעם אחת), קראתי ספרים בסיטונאות, הסנפתי ריחות קרואסונים וחטאתי בלא מעט, נכנסתי לכל חנות לממכר מזון שנקרתה בדרכי, קניתי המון נעליים, צרכתי תרבות למכביר, ביקרתי בהרבה שווקים אבל לא בכולם, למדתי כמה קווי מטרו בעל-פה וגם אכלתי בכמה מקומות מוצלחים יותר או פחות (רשימה תבוא מתישהו, אני קצת מתביישת שלא הלכתי לאף מסעדה המתהדרת בכוכבי מישלין).
סתם פטיסרי אקראית
Pave de Beuf, מסעדת Le Comptoir du Relais
וגרתי בפריז (כמעט) שלושה חודשים.
אני חושבת שאפשר להכניס את זה לקורות חיים.
שקיעה על הסיין
שאלוטס בעיר הגדולה 
הי,
גם אני מתעדת לנסוע לפריז בקרוב.
אני אשמח לשמוע על החויה שלך. האם יש מייל שדרכו אפשר ליצור איתך קשר?