קצת עלי

בצלצלי שאלוט (Shallots) הם סוג של בצל  עדין, אנין וארומטי.

אגדה אורבנית משפחתית מספרת שהייתי ילדה סרבנית אכילה. עד גיל 9 נוסו כל הטריקים האפשריים – מטוס, האכלת ברווזים בפארק, שירים וסיפורים ולמעשה העיסוק האובססיבי של משפחתי בניסיונות להאכיל אותי תרמו משמעותית להתפתחותי בגיל הרך, גם אם הפחיתו כמה שנים מחייה של סבתי. המהפך המשמעותי אירע בטיול הראשון לאיטליה. הילדה הכחושה שהיתה פעם אני יצאה החוצה לרחובות פירנצה שאפה אוויר גבעות צלול כקיאנטי ומלא בשום ושאלה "מתי אוכלים?". The rest is history. 

 אני אוהבת אוכל. אוהבת לאכול בבית ובחוץ, אוהבת לבשל, לתכנן ארוחות, לקנות בשווקים, דוכנים ואפילו בסופר, אוהבת לקרוא על אוכל ומחזיקה 2 ספרי בישול פק"ל ליד המיטה. בין כל הסטיות הללו עומדת אחת יחידה ומובחנת – אני אוהבת מסעדות.

אחרי שנים של עיסוק בנושא, במהלכן הפכתי כתובת לבקשת המלצות ושעשעתי את הסביבה בעובדות טריוויה על עולם המסעדנות המקומי (איזה שף עזב, מה נפתח, מה נסגר, מה מגישים היום במטבח וכמובן – מה צריך להזמין), שידולים חוזרים ונשנים מצד הסביבה לחצו עלי לשלב בין האהבה לאוכל והאהבה לכתיבה.

 וכך נולד הבלוג.