לוקיישן לוקיישן לוקיישן. כל נדל"ניסט סוג ז' יפמפם את הסיסמה הזו. ועם זאת, עומדת פינה סופר-אטרקטיבית ברח' דיזינגוף-פרישמן וסובלת שנים ממסעדות בינוניות מינוס. כש-Josepha Bistro and Bar הגיע לשכונה והתמקם בפינה הזו, נמלאנו תקווה שהנה בא לציון גואל ושיווינו בדמיוננו ביסטרו שמח וקליל. באופן מפתיע אולי, מרכז דיזינגוף עמוס בברים, בתי קפה ומאכליות רחוב, אבל היצע המסעדות דל למדי ולפעמים בא לו לאדם קצת יותר מסביח. גו'זפה אמנם משתדלת לפתור את סוגיית האוכל ומציעה תפריט מגוון במחירים נוחי-כיס, אבל ממש לא מנסה להיות מקום קליל. חיפוי עץ כהה, ריהוט כבד, החלונות הגדולים כוסו בוילונות תחרה ומסתירים את הרחוב מן העוברים והשבים ואין שולחנות בחוץ. לו הייתי ארכיטקטית הייתי קובעת בהטעמה פלצנית שהמסעדה "לא מתכתבת עם המרחב הגיאוגרפי בו היא מצויה". באופן סימביוטי למדי, גם הבחוץ לא מתכתב עם הבפנים והמסעדה נותרת ריקה למדי בכל שעות הפעילות.
מפרגנים אך חוששים, ישבנו על שתי כוסות יין שיראז אוסטרלי (26 ₪) ודגמנו שתי מנות מהתפריט.
הראשונה היתה פטה כבד עוף וריבת בצל (30 ₪). הפטה היה רך ונעים לחיך, הוגש עם טוסטונים מתבקשים וריבת הבצל המתקתקה היתה טובה גם היא. touché!
פטה כבד עם ריבת בצל
המנה השניה היתה פחות מוצלחת, הישר מתפריט הספיישלים – סלט אנטריקוט (45 ₪)– עלי בייבי לרוב, בצל סגול, סלרי, גזר, עגבניות שרי ומספר נתחי אנטריקוט טובים דווקא שהתחבאו בקרקעית, אשר הוטבעו באכזריות ברוטב ויניגרט שתלטן. חבל.
סלט אנטרקוט
בנקודה מסוימת בערב, הברמן הוציא צ'ייסרים של שנאפס מלון-וודקה לכל המסעדה. חבורות סועדים צוהלות ניצלו את הדיל הלילי (המבורגר או סנדביץ' רוסטביף + כוס בירה או למברוסקו ב-69 שקלים), ונדמה היה שאנו חוזים בערב השוקק ביותר בתולדות המקום. בצהרי יום שישי למחרת, הוא שוב היה ריק ועצוב.
ג'וזפה, פרישמן 41, תל אביב
שאלוטס בעיר הגדולה 