Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘כללי’ Category

ארבעה וחצי בצלצלים

ארבעה וחצי בצלצלים

יום הולדתי הגיע, וזו תמיד עילה מוצדקת ביותר למסעדה שווה. קלואליס ענתה על דרישות הקדם המסובכות – גורמה עילי עבור ילדת היומולדת ומגוון רחב של מנות קלאסיות ולא מתחכמות בשביל סבא וסבתא. המסעדה מציעה ארוחות עסקיות בכל ימות השבוע (למעט שבת), ב-109 ₪ (עסקית ליס) ו-139 ₪ (קלואה), הכוללות מנה ראשונה ועיקרית. רוב התפריט מתבסס על עולם הדגה (למעט 2 מנות בשר הדורשות תוספת מחיר מכובדת).

קלואליס שוכנת ברח' אבא הלל ברמת גן, בלוקיישן לא סקסי בעליל, ומחפה על כך בעיצוב נעים ומכובד. בכלל, "מכובד" הוא שם המשחק בקלואליס. המלצרים מיומנים, כל כללי הנימוס השולחני וההגשה נשמרים, והאוכל מוקפד ועשוי לעילא ולעילא. עד כדי כך שלפעמים חסר איזה ניצוץ של שובבות, זיק מקוריות או הברקה קולינארית כדי לתבל את האווירה המהוגנת.

ראשית הגיעו לשולחן סלסילות לחמים עם חמאה וחמוצים ביתיים נהדרים.

סלסילת לחם וחמוצים קלואליס ביקורת

סלסילת לחם וחמוצים

מטבע הדברים המנות המעניינות יותר היו בסקאלת המחירים הגבוהה:

הראשונה הטובה ביותר לטעמי היתה טרטר טונה אדומה עם שרימפס קוקטייל וסורבה ווסאבי, ששאבה השראה מן המקורות היפניים. מגדל קוביות טונה טריה ונאה, אבוקדו קשה, קצת כוסברה, קצת בצל סגול, סורבה ווסאבי גאוני, שלושה שרימפס חלוטים לעיטור וזהו, מעולה מעולה מעולה.

טרטר טונה אדומה עם שרימפס קוקטייל וסורבה ווסאבי קלואליס ביקורת

טרטר טונה אדומה עם שרימפס קוקטייל וסורבה ווסאבי

קרפצ'יו פילה בקר עם פרמג'יאנו רג'יאנו, שמן זית וחומץ בלסמי – קרפצ'יו מצוין, עבה יחסית, עם פרוסות נדיבות של פרמג'יאנו וזילוף נדיב של שמן זית.

קרפצ'יו פילה בקר עם פרמג'יאנו רג'יאנו קלואליס ביקורת

קרפצ'יו פילה בקר עם פרמג'יאנו רג'יאנו

ראשונה נהדרת נוספת היתה קוקי סאן ז'אק עם ג'וליין ירקות שורש ברוטב כמהין (בתוספת 10 ₪).

המנה הוגשה בעיצוב ספק מרהיב-ספק משעשע, כאשר מתוך הצדפה הפתוחה הגיחה הפנינה – 3 קוקי סן ז'אק ברוטב שמנת וכמהין משגע.

קוקי סן ז'אק עם ג'וליין ירקות שורש ברוטב כמהין קלואליס ביקורת

קוקי סן ז'אק עם ג'וליין ירקות שורש ברוטב כמהין

ראשונה חביבה נוספת היתה מרק בטטה (מעסקית ליס) שקיבל טוויסט אסייתי מעניין בזכות שפע למון גראס וג'ינג'ר.

מרק בטטה קלואליס ביקורת

מרק בטטה

המנה היחידה שלא התבלטה לחיוב היתה סלט חצילים קלויים בגריל עם צ'יפס חציל, היה סתמי למדי, כל מה שסלט חצילים יכול להיות ותו לא. מנה בלי יותר מדי מעוף, לחובבי הז'אנר.

סלט חצילים קלויים בגריל עם צ'יפס חציל קלואליס ביקורת

סלט חצילים קלויים בגריל עם צ'יפס חציל

העיקריות נעשו אף הן באופן מדויק ומקצועי. מעסקית הליס נבדקו:

דניס שלם אפוי בתנור עם שיני שום,עשבי תיבול ויין לבן – מנה פשוטה, מסורתית ונטולת גינונים. הדג נאפה בשלמותו כאשר בבטנו הצטופפו בשלווה ובניחותא שיני שום ועשבים ריחניים. הדג שמר על עסיסיותו. מנה טובה מאוד.

דניס שלם אפוי בתנור עם שיני שום, עשבי תיבול ויין לבן קלואליס ביקורת

דניס שלם אפוי בתנור עם שיני שום, עשבי תיבול ויין לבן

מיני טאג'ין – פילה דניס ופירות ים בתערובת תבלינים של "פאטימה האל".

בתוך כלי חרס קטן הגיע תבשיל מהביל ומבושם כדבעי (תערובת 25 תבלינים, ביניהם אניס, קינמון, ציפורן ועוד). הדג היה רך ונהדר וספג את הטעמים וגם כמות פירות הים לא הכזיבה. מנה טובה ומפתיעה!

מיני טאג'ין - פילה דניס ופירות ים בתערובת תבלינים של "פאטימה האל" קלואליס ביקורת

מיני טאג'ין - פילה דניס ופירות ים בתערובת תבלינים של "פאטימה האל"

מעסקית הקלואה נטעמו:

פילה בורי על הפלנצ'ה עם ניוקי ממולא בגבינת פטה ועגבניות מיובשות ברוטב "דוגלרה". הרוטב הכיל בצל, עגבניות, יין לבן, שמנת וציר דגים. טעמו של דג הבורי אמנם "פשוט" יותר אבל הרוטב היה משגע והניוקי חוסלו בהתלהבות על ידי חובבת הפחמימות.

פילה בורי על הפלאנצ'ה עם ניוקי ממולא בגבינת פטה ועגבניות מיובשות קלואליס ביקורת

פילה בורי על הפלאנצ'ה עם ניוקי ממולא בגבינת פטה ועגבניות מיובשות

בלוטין SEA BASS ממולא בדוקסל וז'וליין ירקות שורש, ברוטב שמנת וציר דגים, מוגש עם אורז ושקדים קלויים – מנהג מעצבן שאימצתי לעצמי הוא להטריד מלצרים בשאלה "מה טעים יותר?", מתוך אמונה עיוורת שכך אבצע את הבחירה המושכלת ביותר. גם פעמים בהן נעניתי בתשובה האלמותית "הכל טעים", ולחלופין "אני לא אוהב דגים", "אני צמחונית", או "לא טעמתי כלום מהתפריט" לא גרמו לי לשקול מחדש את האסטרטגיה הזו. לשם שינוי, המלצר שלנו שפע ידע, שש לשתף פעולה והמליץ (או שמא נאמר התעקש) על המנה הזו בגלל איכותו של ה-Sea Bass, ואכן הצדק היה עימו. בשר הדג היה מצוין ועסיסי בתוך נהר השמנת. הבלוטין מורכב משני פילטים ממולאים בפטריות ובצל, כרישה, גזר ושאר טובין. היה נפלא למעט האורז התפל והיבשושי.

בלוטין Sea Bass ממולא בדוקסל וג'וליין ירקות שורש ברוטב שמנת וציר דגים קלואליס ביקורת

בלוטין Sea Bass ממולא בדוקסל וג'וליין ירקות שורש ברוטב שמנת וציר דגים

קלמארי עם צימוקי עגבניות וזיתים, שום וצנוברים בשמן זית, על מצע ריזוטו שחור – המלצר הזהיר שמדובר במנה כבדה אבל זה לא הטריד אותי כלל וכלל. הריזוטו הסמיך אכן יצר תחושת כבדות (ידו של השף קלה על החמאה, במנה הזו כמו בכולן…). המנה המצוינת כללה כמות נכבדת של קלאמרי טריים, ים תיכונית בטעמיה.

קלמארי עם צימוקי עגבניות וזיתים על מצע ריזוטו שחור קלואליס ביקורת

קלמארי עם צימוקי עגבניות וזיתים על מצע ריזוטו שחור

ניסינו להתחמק מהקינוח כדי להגיע לסבתא בשביל עוגת השוקולד המסורתית אבל המלצר שלח לנו קרם ברולה OTH ולא הצלחנו להתאפק. היה נהדר.

קרם ברולה קלואליס ביקורת

קרם ברולה

לסיכום: מסעדה קלאסית, יוקרתית ואיכותית ביותר. התמורה הוגנת בהחלט למחיר העסקית, ולחובבי הדגים והשמנת ייטב. 4 וחצי בצלצלים.

Read Full Post »

4 בצלצליםעד הצבא לא סבלתי עגבניות. במשפחה שבה האוכל הוא הדבר החשוב ביותר עלי-אדמות ועגבניות מככבות במנות דגל לא מעטות, סוגיה זו עוררה דאגה רבה וניסיונות יצירתיים לשכנע אותי או להערים עלי ולהסוות את טעמה של העגבניה במאכלים השונים הפכו לספורט משפחתי פופולארי.

הצבא בא וחיסל את גחמות הילדות הללו והיום אני אוהבת לאכול הכל (לצערי…) אבל הזיכרון נשאר ולו משפחתי המורחבת היתה חוזה בי אוכלת בהתלהבות זרעי עגבניות בצפון אברקסס, לא הייתה מצליחה להתאושש מההתלהבות.

אייל שני אוהב עגבניות. הן משתתפות בכל מנה, כוכבות ראשיות או שחקניות משנה. אני אוהבת את אייל שני. חרדת הקודש והרצינות התהומית שמלוות את עיסוקו באוכל מסמנות אותו מבחינתי כשף מצוין וחבר נפש בפוטנציה.

חברים נוספים המלווים את המטבח של צפון אברקסס הם קרם פרש, שמן זית וטחינה. וריאציות של מרכיבים אלו ניתן למצוא בכל מנה ואם לומר את האמת, זה יכול להיות קצת משעמם בפה.

ראשית הגיעו לשולחן ערימת עגבניות (16 ₪)- סלט עגבניות מוצקות וטריות עם פלפלים ירוקים חריפים וצלחת ארבעה חריפים שונים שמסחררים את הארוחה (18 ₪) – אדום רגוע ומתון, ירוק חריף מאוד, ופלפל ירוק שלם חריף. החריף הרביעי נעלם מעיני…

ארבעה חריפים וערימת עגבניות

ארבעה חריפים וערימת עגבניות

אח"כ הגיע הלחם, עם חצי בצל חי מוטמן בתוכו וצלחת קרם פרש נהדרת בצד (16 ₪). דווקא הלחם עצמו לא היה טעים באופן מיוחד, אך עניין פעוט שכזה לא הפריע לנו לנגב בעזרתו האדיבה כל מנה אחרת שהונחה על השולחן.

חתיכת לחם וחצי בצל יבש

חתיכת לחם וחצי בצל יבש

פיצה קטנה עטופה במרבד פלפל שחור מעליהם קרם פרש מוכתם בעגבניות ושמן זית (25 ₪)– דמתה יותר לפוקאצ'ה תפוחה מאשר פיצה דקה, טבעה בקרם פרש הנהדר והיתה בצקית ומענגת.

פיצה קטנה

פיצה קטנה

במחלקת הירקות נדגמו כרובית תינוקת, ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו (34 ₪) – הכרובית השלמה מוגשת בצורה ייחודית, עטופה בנייר פרגמנט, זהובה וטובעת בחמאה. כולה כרובית אפויה, אפילו בלי רוטב מעניין, אבל מדגימה היטב את הגאוניות שבפשטות, טעימה להחריד (אפילו העלים).

בטטה שלמה אפויה על אבן עד שהסוכר שבה נמס על בטנה (25 ₪) – הבטטה היתה חרוכה מדי והטעם השרוף השתלט על כל המנה עד שכלל לא הורגשה המתיקות המובטחת. מנה סתמית.

כרובית תינוקת ובטטה אפויה על אבן

כרובית תינוקת ובטטה אפויה על אבן

חלק נכבד מהתפריט מוקדש ללחם וההברקות האמיתיות הן הפיתות. בשרניות, שמנמנות, טריות וחמות, נאפות במקום (ולדברי המלצרית – בעת ההזמנה!) והמילוי מתמזג היטב עם הבצק ויוצר חגיגה לחך:

שרימפס בפיתה (68 ש"ח) – איולי, עגבניות, בצל, בזילקום ודי הרבה שרימפס (מקולפים כמובן וחלוטים) דחוסים בקפידה לתוך הפיתה המצוינת. השילוב הכה הזוי יצר מנה מצוינת ומפתיעה, אחת ממנות הדגל של המסעדה ומהצלחות הערב.

שרימפס בפיתה

שרימפס בפיתה

חביתת קלמארי בפיתה (44 ש"ח) – ניסיון נוסף להמם את הסועד בשילוב בלתי צפוי של מרכיבים. על פניו, הכי ארוחת ערב ישראלית טיפוסית – פיתה עם חביתה, גבינה לבנה (נו טוב, קרם פרש), וסלט ישראלי (מלפופונים, עגבניות ובצל). הטוויסט – טבעות קלמארי משובצות בבלילת הביצה. אולם בניגוד למנה הקודמת, הקלמארי לא השתלבו בצורה מעניינת וטעמם טושטש לחלוטין בתוך החביתה. מה שהשאיר אותנו, ובכן, עם חביתה בפיתה.

קלמארי בפיתה

קלמארי בפיתה

 

המנות הבשריות היו נפלאות, כולן, וקשה לי להחליט מי מהן תוכתר למלכת הערב. נתחי בשר משובחים, צלויים למידת עשייה מדויקת שנקבעת מראש ע"י השף, מצוינת בתפריט ונשמרת בקשיחות על ידי המלצרית.

רוסטביף קרפצ'יו סינטה של פרת שארולה (46 ₪) – לא רק קרפצ'יו. נתחים עבים למדי, עטופים (איך לא?) בעגבניות ושמן זית, יצרו שלולית חמצמצה וחריפה שנוגבה עד תום (ע"ע לחם).

רוסטביף קרפצ'יו , שארולה

רוסטביף קרפצ'יו סינטה

שווארמה טלה ספוגה ענבי יין נחה על טחינה וירקות צרובים בגריל (65 ₪) – הררי טחינה סמיכה וכמעט גולמית, בצל, עגבניות ופלפלים מפוחמים מעט וכה טעימים, טעם עז של גריל, שווארמה מופלאה.

שווארמה טלה ספוגה ענבי יין

שווארמה טלה ספוגה ענבי יין

נתח קצבים צלוי מדיום רייר נח על זרעי עגבניות טרופים בשמן זית (59 ₪) – עוד מנת בשר מצוינת – נתח הקצבים הוא בשר "לעיס" למדי, ועלול להפוך בידיים לא מיומנות לכישלון מסטיקי מהדהד. הנתח שלנו נפרס כמניפה אדומה עשויה בדייקנות והיה מעולה.

נתח קצבים

נתח קצבים

Minute Steak בפיתה (48 ש"ח) – חיכינו וחיכינו למנה הזו. המנות האחרות לא הפסיקו לזרום, חוסלו בהתלהבות, ורק שני סועדים שהמתינו יפה שלובי ידיים (ומזילי ריר), נותרו וחצי תאוותם בידם. המלצרית הסבירה שנגמרו הפיתות והמטבח בדיוק אופה נגלה חדשה ושממילא אם לא מחכים המון זמן לאוכל באברקסס, החוויה אינה שלמה. צמד הממתינים הנהן בעצב(נ)ות קלה. ואז הן הגיעו. הו, השלמות. פיתה נהדרת, מינון מדויק של בשר בחיתוך דק, טחינה, עגבניות, קצת חריף. הפיתה שתתה את כל המיצים של הבשר והטחינה, הפיקה כמה טפטופים מתבקשים, האצבעות לוקקו בהתלהבות. כמה פשוט – ככה טעים.

Minute Steak בפיתה

Minute Steak בפיתה

 

היה מתיש והתגלגלנו אך בקושי לשלב הקינוחים (כולם ב-29 ₪). יש לציין כי לא מדובר בנקודה החזקה ביותר של צפון אברקסס ורובם נעים על אותו שטנץ (מוס/קצפת בשילוב רוטב טעים). נדגמו:

בננות מלוטשות בסוכר עטופות בקצפת ושוקולד חם – בננות ושוקולד הן שילוב מנצח, הקצפת שדרגה את המנה עוד קצת ויצרה קינוח מוצלח.

בננות מלוטשות בסוכר, עטופות בקצפת ושוקולד חם

בננות מלוטשות בסוכר, עטופות בקצפת ושוקולד חם

פרפום תותים נח על ענני קצפת הפרפום (כמה פיוטי, כמה אייל שני) מורכב מתותים שהתבשלו בסוכר, רוסקו מעט וסוננו למשהו מאוד מאוד טעים שעיטר את הקצפת המאוד מאוד טעימה.

פרפום תותים נח על ענני קצפת

פרפום תותים נח על ענני קצפת

מוס שוקולד עם קצפת בטילון נייר – החלש ביותר מכל הקינוחים, המוס היה בעל טעם אנמי שלא לומר פרווה (העלבון הגדול ביותר לקינוח) והוגש במעין קונוס נייר שהקשה על אכילתו.

מוס שוקולד עם קצפת

מוס שוקולד עם קצפת

לסיכום – לא יקר מדי ולא זול, מרכיבים פשוטים וטובים, טעמים ברורים. למרות שהתפריט אומר שירה, בתכל'ס האוכל חף מפלצנות (למרות ועל אף השרימפס בפיתה). המינוס היחידי הוא החזרה המונוטונית על אותם מרכיבים, מעין תחושת "אותה הגברת בשינוי אדרת". נקודה זו בלטה במיוחד שכן שהיינו 6 סועדים, הזמנו המון, וחלקנו את רוב המנות. 4 בצלצלים.

Read Full Post »

מל ומישל

4 בצלצליםיש דברים שנועדו ללכת יחד. כמו יין ואוכל, כמו איטלקי ורומנטי, כמו ניוקי, פטריות ושמנת.
הכי כיף זה מטבח איטלקי. בכלל, מחקרים רבים (שנעשו על ידי אנשים שמנים) מצאו קשר ישיר בין אכילת פחמימות לעליית מצב הרוח הטוב. ניתן בהחלט לומר שמצב הרוח שלי הרקיע שחקים מרגע היציאה מהמשרד ועד לחזרה המתנדנדת הביתה (קראף יין בינוני. אני דייט זול).
מל ומישל שוכנת בבן יהודה, מעוז המסעדות האיטלקיות בתל אביב. מעולם לא הבנתי מה גרם למקבץ רב של איטלקיות להשתכן ברחוב המפויח והלא חינני הזה, אך באורח פלא מצויות בו פיקולה פסטה, ארנסטו, אוסטריה די פיורלה ומל ומישל. בעוד שהללו מתויגות כמסעדות לכל המשפחה ובכולן מצויה איזו מאמא איטלקיה או לפחות בן מסור עם כרס פסטות, מל ומישל רחוקה מלהיות טרטוריה פשוטה ושווה לכל כיס. המחירים בה גבוהים למדי, וגודל המנות הופך את התמחור למחוצף. אבל האווירה, האוכל והקסם הופכים את המקום לחווייתי במיוחד.
המסעדה קטנה ואפלולית, מעוצבת בסגנון ה-shabby chic. צלחות חרסינה סדוקות-פינה, בקבוק קראף זכוכית עם פקק בצורת לב, מפות מעומלנות היטב, תאורה לוקה בחסר, מלצריות חינניות וניחוח משגע.
היינו זוג והחלטנו לחלוק 3 מנות – ראשונה, ביניים (Primi) ועיקרית (Secondi). ראשית הגיע לחם הבית המצוין בלווית צלוחית עם שמן זית וחומץ בלסמי מתקתק מעולה.

לחם הבית

לחם הבית

מכיוון שהשתוקקתי בכל מאודי להיות פעם אחת פרטנרית מוצלחת לארוחה, הצלחתי להתאפק ולא להזמין ולו מנת פירות ים אחת (אחת המגרעות הבודדות אך החמורות ביותר של בן זוגי היא העובדה שהוא בוחל בשרצים, עובדה מצערת לכל הדעות). הניסיונות להתחמק ממנת הקלאמרי המפתה בראשונות הובילו אותנו להזמין סביצ'ה סלמון עם ביצה רכה, קרם פרש ופטריית כמהין (46 ש"ח). גרבדלקס עם ביצה, עיקמתי את אפי, משל היינו בקולחוז הרוסי! איך אפשר להתרגש ממנה כזאת? הנסיונות להתכחש לשורשים התפוגגו לאור ההבנה שמדובר במנה מדהימה. הדג היה טרי מאוד, וכמעט שלא תובל. לצידו נחה תלולית קרם פרש רכה וקלילה עם צלפים וגרידת לימון. הביצה הייתה די מיותרת אבל פרוסות הכמהין היו בטעם חזק ומיוחד של יער והיוו קונטרסט מעניין מאוד לסלמון.

סביצ'ה דג נא (סלמון)

סביצ'ה דג נא (סלמון)

המשכנו בניוקי פריזאי – בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות ופטריות שימג'י (64 ש"ח). הניוקי המיוחדים עשוים גבינה במקום תפוחי אדמה (כמקובל בניוקי הרגילים) או סולת (ניוקי רומאנה), וטוגנו מעט לאחר הבישול. הרוטב השמנתי עטף את הניוקי בקלילות וטעמי הפטריות העמוקים והארומטיים הפכו את המנה לחגיגה. לא פחות מאלוהי.

ניוקי פריזאי

ניוקי פריזאי

ובכן, מכאן אפשר רק לרדת, ואכן המנה העיקרית החווירה מעט לאור הניוקי. פילה בקר ברוטב בלסמי (122 ש"ח). אותו בלסמי אהוב ממנת הלחם היה מתוק מדי לטעמי בתור בסיס לפילה אבל הנתח עצמו היה מדיום-רייר נהדר. עם זאת, גודלו המינורי (200 גרם? אולי אפילו פחות) היה מבאס ביותר.

סטייק פילה ביישון ביתי

סטייק פילה ביישון ביתי

מתאים להדוניסטים מושבעים שהממון מצוי בכיסם, או לחסרי אחריות כלכלית, או לטיפוסים נלוזים (ורזים) שלא באים למסעדה כדי לשבוע, ובעיקר לרומנטיקנים חובבי אוכל איטלקי משובח. 4 בצלצלים (בגלל גודל המנות הקטן להרגיז).

Read Full Post »

ארבעה וחצי בצלצלים

ארבעה וחצי בצלצלים

מועדון ארוחת הבוקר חוזר לעניינים, אחרי תקופת חוסר יציבות קלה שאפיינה את הקיץ (וכמובן, לא הייתי רוצה לשייך אותה להעדרותי הממושכת מהחבורה א-ב-ל…). מזה זמן מה שדשדשנו בין ארוחות בוקר בינוניות שלא הצדיקו את שליפת המצלמה ובוודאי לא הצדיקו השחתת ציפורניים בתקתוקי מקלדת.

ואילו בוקר בהיר אחד הגיע מייל לתיבת הדואר האלקטרוני שלי הטומן בחובו הפתעה. ניוזלטר של "על השולחן" הציג את "ארוחות הבוקר הטובות בארץ". בין האופציות המרובות והלעוסות היטב (בנדיקט, מנטה ריי וכו') הבליחה רוסטיקו. קוראי הנאמנים ודאי ירימו גבה, שהרי רוסטיקו היא מסעדה איטלקית שכבר נכתב עליה פוסט (פושר) כאן, ומה לאוכל איטלקי ולארוחות בראנצ' מפנקות? אם כן, מסתבר שבסניף רוסטיקו בבזל החליטו ליישר קו עם מתחם בתי הקפה ההומה אמהות מאובזרות בעגלות מעצבים ולהגיש בבקרים ארוחות בוקר משתלמות, עשירות וטעימות ביותר. חברי העיתונאי נזף בי קשות על כך שבחרתי מקום על סמך דיוור פרסומי ואף מלמל איום סרק בדבר החרמת המלצותיי לעולם ועד אבל נאלץ לאכול את כובעו בתום הארוחה.

אז מה היה לנו?

ראשית הוגשו לשולחן שוטים של אספרסו מרטיני כדי לפתוח את הבוקר באווירה משוחררת וחיובית

שוטים של אספרסו-מרטיני, אלכוהול, בוקר, ארוחת בוקר

אספרסו-מרטיני

כל ארוחות הבוקר מוגשות עם שתיה חמה וקרה, לחמים טובים, מוזלי קטן וטעים, איולי פלפלים מוצלח וממרח חצילים וארוגולה שלא הורגשו בו חצילים ו/או ארוגולה אבל כן הורגש שום בכמויות מסחריות שהיה חביב.

מוזלי ומטבלים

מוזלי ומטבלים

סלסילת לחמים, לחם, רוסטיקו, ארוחת בוקר

סלסילת לחמים

הזמנו מנת סלט (39 ₪), פרשנות המקום לסלט פנצנלה – לחם מטוגן בשמן זית ושום, עגבניות ומלפפונים חתוכים דק, זיתי קלמטה מעולים, גבינת ברינזה וקצח (הברקה!).

סלט ירקות

סלט ירקות

פריטטה פלפלים קלויים (58 ש"ח) – בתוך האומלט התחבאה גבינה, פלפלים קלויים ועגבניות. הפריטטה היתה שומנית לטעמי אבל אין חולק על כך שהיתה טעימה מאוד.

פריטטה פלפלים קלויים

פריטטה פלפלים קלויים

אגס רוסטיקו (58 ₪) עם תרד ושמנת – שתי ביצים, האחת עשויה מדי והשניה עשויה בדיוק, הגיעו במחבת ברזל טובלות בתבשיל תרד ושמנת. מנה טובה מאוד. שתי מנות הביצים לוו ב-3 גבינות: ריקוטה טובה, בולגרית לא טובה ועיגול מוצרלה עם עגבניה ובזיליקום (הטוויסט האיטלקי).

אגס רוסטיקו עם תרד ושמנת

אגס רוסטיקו עם תרד ושמנת

פרנצ' טוסט (39 ש"ח)– שתי פרוסות חלה מכובדות קלויות ומעליהן שקדים קלויים ואבקת סוכר, מלווים בצמד פלחי אפרסק מקורמלים. לצד המנה הוגשו פנכות קרם פרש, קונפיטורה עונתית ודבש לבקשת הסועדת המרוצה. מנה מצוינת.

פרנץ' טוסט

פרנץ' טוסט

לסיכום, הלוקיישן והקהל קצת בורגניים מדי לטעמי אבל פנים המסעדה נעים ומואר, האוכל מצויין והתמורה משתלמת. 4.5 בצלצלים.

Read Full Post »

We Will Always Have Paris

כל כך הרבה זמן לא כתבתי פוסט עד כי אצבעותי מעלות חלודה. התירוץ הלא-קביל להעדרות המחפירה היא שהות בת (כמעט) 3 חודשים בעיר האורות פריז.

כיכר הסורבון

כיכר הסורבון

באופן מפתיע ומעציב, במקום שידגדג לי להעלות על הכתב את כל היופי שספגתי במשך היום, העיר הזו שיתקה אותי. במשך (כמעט) 3 חודשים הסתחררתי הלומת יין בין סמטאות קסומות, חנויות עמוסות שיק, פטיסרי מעוצבות, ביסטרו גרועים, זרים צרפתים שאומרים בונז'ור בחדר המדרגות ובכניסה לכל חנות, שירות מחפיר ששורשיו עמוקים ומקורם בהעדר כל תודעת שירות בסיסית, גינות ציבוריות בכל קרן רחוב, גנים מטופחים (בהם אסור לשבת על הדשא) וגם כמה פארקים פראיים יותר, יין טוב בזול מאוד, כל דבר אחר ביקר מאוד, פיקניקים על הסיין או ה-Canal, תכנון עירוני מעורר הערצה, יופי בלתי ניתן לתיאור בכל מקום אליו תפנה מבט.

שוק הבסטיליה

שוק הבסטיליה

אז שייפתי את הצרפתית, הכרתי המון זרים וקצת מקומיים, סימנתי "וי" על כל המונומנטים (ויותר מפעם אחת), קראתי ספרים בסיטונאות, הסנפתי ריחות קרואסונים וחטאתי בלא מעט, נכנסתי לכל חנות לממכר מזון שנקרתה בדרכי, קניתי המון נעליים, צרכתי תרבות למכביר, ביקרתי בהרבה שווקים אבל לא בכולם, למדתי כמה קווי מטרו בעל-פה וגם אכלתי בכמה מקומות מוצלחים יותר או פחות (רשימה תבוא מתישהו, אני קצת מתביישת שלא הלכתי לאף מסעדה המתהדרת בכוכבי מישלין).

סתם פטיסרי אקראית

סתם פטיסרי אקראית

Pave de Beuf, מסעדת Le Comptoir du Relais

Pave de Beuf, מסעדת Le Comptoir du Relais

וגרתי בפריז (כמעט) שלושה חודשים.

אני חושבת שאפשר להכניס את זה לקורות חיים.

שקיעה על הסיין

שקיעה על הסיין

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: