שכונה. טעים. מאוד. וואו. הפולנטה.
מתנדנדים החוצה, פולטים שברי משפטים וגמגומים הלומי אלכוהול ושבעי רצון להפליא, הצלחנו להוביל את עצמנו לביתה של בת דודתי רק כדי להתעלף על הספות ולחייך. אחרי ערק אשכוליות צונן, 3 שוטים של וודקה, בקבוק למברוסקו והמון המון אוכל שמח, האירה את עיני התובנה שמזמן לא נהניתי כך במסעדה.
לכבוד יום ירושלים שצוין השבוע, לכבוד הפוסט האחרון (כנראה) לתקופה הקרובה, לכבוד שבת המלכה וסתם כי כבר כמעט שנה שאני מנסה לאכול במסעדה הזאת וכל הזמן תפוס, עלינו לעיר הקודש כדי לחטוא בתענוגות החיים. המסעדה היא מסעדת שוק לכל דבר. היא ממוקמת ממש בתחילת שוק מחנה יהודה, או בפי כל "מחניודה". השוק מספק כמעט את כל מה שמגיע למטבח. בכל בוקר עושים סיבוב וקונים מה שטרי, התפריט משתנה מדי יום (אם כי יש כמה שחקנים חוזרים) ושמות המנות ההזויים מודפסים על נייר חום עם כותרת יומית משעשעת. גם האווירה היא שוק – אווירה שכונתית קרנבלית ושמחה בסגנון מסעדות בשוק לה-בוקרייה בברצלונה. מוזיקת סלסולים מלווה את הארוחה, הטבחים מקרקשים בסירים, מרימים שוטים עם הלקוחות ובשיאה של ההתלהבות בשישי בצהריים עשו יאסו ושברו 3 צלחות מהסרוויס של סבתא. שכונה.
המטבח-בר
הסרביס (מינוס שלוש צלחות)
חלקנו לראשונות סשימי אורי סטייל 2 קיינד אוב פיש, טונה אדומה ואינטיאס (36 ₪) שצעקה "טריות" מכל עבר והיתה מעולה.
סשימי טונה ואינטיאס
אכלנו טטאקי טונה בנוסח שער שכם (27 ₪) שהיא בסה"כ השם היפני/ירושלמי (שער שכם?) למנה הכה-תלאביבית "טונה צרובה", עם פיסות ג'ינג'ר מיובש ורוטב עדין משגע.
טטאקי טונה אדומה
מהראשונות ה"כבדות" יותר, בגודל ובמחיר, חלקנו חמשוקה – טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב (45 ₪). השם בעל הוראות ההפעלה די מדויק. תערובת קבב שהתפרק בקדירה שעורבבו בה במידה שווה טחינה משובחת ויוגורט בפאלו סמיך ועשיר, עם עיטור עריסה בשביל הטאצ' החריף. המנה גדולה למדי, שילוב הטחינה והיוגורט היה מצויין והלחם ניגב בהצלחה את כל מה שנקווה בתחתית.
חמשוקה
קלמרי של מושיקו – רכז רימונים שום וטירפש (56 ₪) – גופי קלמרי גדולים שחו ברוטב רימונים חמצמץ. בצד עטרו את המנה קרם חצילים אפרפר ועוד קצת מהבאפלו יוגורט המשובח מהמנה הקודמת (שהשתלב מעולה עם הרוטב).
קלמארי של מושיקו
פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו טריות וים פרמזן (40 ₪) – הפולנטה, אותה דייסה איטלקית מקמח תירס (משהו דומה לפירה קמחי), הגיעה במנה הזו לשיאים חדשים. היא מוגשת בצנצנת חמוצים שקופה, עם תועפות חמאה וחתיכות מכובדות של פרמזן, פטריות ואספרגוסים דקיקים. מנה פשוטה ומעולה והצטערנו שאי אפשר לפתוח את הצנצנת גם מלמטה כדי לנצל את הפולנטה עד תום.
הפולנטה במבט על ובמבט מהצד
המנות העיקריות מכונות בתפריט "78 וצפונה" אבל בחינה נוספת של התפריט מגלה שרוב המנות מתומחרות ב-100-110 ₪, בבחינת הצפון הרחוק מעניין יותר. למנה העיקרית נדגמו –
אינטיאס על עדשים שחורות, בוקצ'יו ורוטב שמנת פורצ'יני (113 ₪) – נתח דג בשרני למדי עטוף ברוטב שמנת פורצ'יני עדין ומבושם. מצע העדשים השחורות היה אף הוא טעים והבק-צ'יו (מעין כרוב או תרד יפני) שמש על תקן מנת הירק המשלימה. מנה טובה מאוד.
אינטיאס על עדשים שחורות
ריזוטו שוק – עגבניות, שום ופול טרי עם לבנה עיזים אורגנית (68 ₪) – מנה צמחונית אביבית שמשמחת את הפה, מפתיע לגלות פול טרי בריזוטו אבל המרקם השונה כ"כ מהריזוטו מהווה ניגוד מעניין ומרענן. טעים ומשביע!
ריזוטו שוק
ריזוטו דלעת, דלורית, פורצ'יני, צנובר ולוקוס (טעים רצח) (113 ₪) – זה כבר ריזוטו ממשחק אחר. הדלעת והדלורית לא הוגשו כפשוטם אלא בצורת קרם עדין, מעל פוזרו נתחי לוקוס בכמות נדיבה וכרשה בכמות נדיבה עוד יותר. מנה מעולה, אולי המוצלחת ביותר בכל שולחן העיקריות.
ריזוטו דלעת ולוקוס
נתח קצבים, פולנטה עם מח עצם (82 ₪) – נתח שרירי ולעיס עם טעם בשרי מובהק. הוגש עם פולנטה ומח עצם (לא מחבבת את הדברים האלה, אבל שכני לסעודה התענג על מח העצם שלו) ושעועית ירוקה קראנצ'ית. מנה טעימה מאוד.
נתח קצבים
בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לפרוש לשנת צהריים אבל שותפי לארוחה דרשו (וקבלו) את מנת המתוק. הזמנו 2 קינוחים:
הרעלת שוקולד קשה: בראוניז, מוס שוקולד, גלידה ורוטב שוקולד (29 ₪) – מנה חלשה יחסית, הבראוניז נשרפו בקצוות, והטעם החרוך השתלט על המנה אבל הגלידה היתה מצוינת.
הרעלת שוקולד קשה
עוגת תפוחים בסיר של דתיים (56 ₪) – המחיר נראה מופקע אבל אולי תיאור המנה מטרתו לרמוז שהעוגה מיועדת למשפחות מרובות צאצאים. בסיר אלומיניום חד פעמי הגיעה עוגת תפוחים עצומה בגודלה, עם קצפת משובחת וגלידת וניל. טעים טעים.
עוגת תפוחים בסיר של דתיים
לסיכום: אוכל שמח טעים, טרי ומוקפד, במחירים לא זולים ובוודאי לא מחירי שוק. מסעדת גורמה בתחפושת קרנבל.
שאלוטס בעיר הגדולה 