שרקוטרי

טעים טעים טעים… זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו אחרי הארוחה העסקית בשרקוטרי. חלפו כבר כמה שעות וכדי לפנות מקום למחשבות אחרות בראשי, החלטתי להעלות את הדברים על הדף ולשחרר את בלוטות הטעם הנרגשות שלי.

שילוב קוסמי של יום יפה, זמן פנוי, דייט עם החברה הכי טובה ורצון בן חצי שנה לפחות לבקר במסעדה הזו הובילו אותנו (שלושה במספר) לשרקוטרי.

העסקית בנויה משתי קטגוריות, הזולה ב-57 ₪  (מנה ראשונה, עיקרית ושתיה חמה/קרה) והיקרה יותר ב-75 ₪ (ראשונה זהה לקטגוריה הקודמת, עיקרית וכוס יין/שליש בירה). אנחנו בחרנו בזולות.

הבחירה במנה הראשונה היא מתוך מגוון די מצומצם – סלט ירוק, סלט עגבניות ופלטת שרקוטרי שווינס מכין בעצמו. סלט העגבניות היה טעים וטרי, העגבניות מוצקות ואדומות מאוד, עם בצל, כוסברה ופלפל אדום חריף.

סלט עגבניות

צלחת השרקוטרי הכילה פרוסות חזה חזיר, חזה אווז ופרוסות חזיר מבושל בשומן של עצמו. מעט שומני לטעמי אבל איכות הנקניקים היתה טובה והסגנון ייחודי.

פלטת שרקוטרי

למנות העיקריות הזמנו פפרדלה ראגו – לשאלתי האם מדובר בסוג של בולונז המלצר כמעט נעלב 🙂 כשהמנה הגיעה היה ברור שהוא צדק. לא מדובר בבשר טחון ברוטב עגבניות אלא בראגו אמיתי, בשר שבושל במשך 8-9 שעות, עבר עישון במעשנת והיה חלק מאוד דומיננטי במנת הפסטה. הפפרדלה עצמה היתה טעימה מאוד והמנה הוגשה עם המון פרמזן. מנה מצוינת!

פפרדלה ראגו

מכיוון הצלע הגברית במשולש הגיעו נקניקיות צאן (טלה וכבש) עם שפצלי (בצקניות שמנמנות) שעוברות תהליך של בישול קצר במים רותחים ואז הקפצה (בניחוש פרוע שלי – עם חמאה) במחבת מה שמותיר אותן שזופות וטעימות מאוד. 2 הנקניקיות הארוכות היו טעימות וניכרה בהן חריפות פיקנטית מצוינת.

נקניקיות צאן ושפצלה

המנה של הארוחה, ללא צל של ספק, היה השייטל שלי, שהוגש מדיום רייר (לא נשאלנו למידת העשייה אך הבשר נצלה לדרגה מדויקת), מעליו נמשחו חמאה, שום ופטרוזיליה, ולצידו אותן שפצלי חמודות. מנה מעולה שנטרפה במהירות על, למרות נסיונות כושלים להשהות את התענוג.

השייטל במלוא הדרו

לסיכום, ארוחה משובחת, ב-57 שקלים בלבד (מחיר שכל בית קפה מצ'וקמק גובה עבור עסקית), שמותירה זיכרון שמיימי למשך כמה ימים…

4 בצלצלים.

Read Full Post »

הוטל מונטיפיורי – ארוחת בוקר

ביום שמש של סוף החורף הפתאומי שקפץ עלינו, החלטנו אני ואמי בספונטניות לאכול ארוחת בוקר באיזור רוטשילד באחד מבתי הקפה (עם עדיפות לבנדיקט). לאחר חיפושי חניה קדחתניים באיזור הסואן הזה (שהסתיימו כמובן, בחניון יקר), הגחנו החוצה לרחוב מונטיפיורי ומולנו ניצב, כאילו משמים, המלון הכי יפה בתל אביב. טוב, אחרי שנוחתת עליך הזדמנות שכזו לבחון את ארוחת הבוקר של הוטל מונטיפיורי, אי אפשר לסרב.

על התפעלותי מיופיו של המקום כבר הרחבתי כאן, ולכן רק אספר שאמי נפעמה מהעיצוב וההשקעה, מה גם שברקע התנגנה מוסיקה קלאסית משובחת, דבר שהוציא אותה סופית מפוקוס.

בהוטל מונטיפיורי ניתן להזמין ארוחת בוקר "קומפלט" בנוהל המוכר בווריאציות שונות, אך גם ניתן להרכיב ארוחת בוקר על פי טעמו האישי של הסועד, כאשר כל פריט (כגון ביצים, סלמון, ג'מבון, יוגורט עם גרנולה, טארט טאטן ועוד ועוד כיד הטובה על הדמיון) מתומחר בנפרד, במחירים הגיוניים למדי. מובן שבחרנו לשלב בין השניים וכך הזמנו ארוחת בוקר ישראלית (55 ₪) שכללה 2 ביצים, לחמים ולחמניות, קונפיטורה, חמאה, גבינת שמנת 5%, גבינת גאודה, צלחת ירקות עם שמן זית ולשתיה מיץ תפוזים סחוט וקפה. אני שונאת כשמכריחים לבחור בין שתיה קלה לחמה (מה עניין שמיטה להר סיני ומה בין מיץ סחוט שמלווה את הארוחה לבין קפה שנשתה בפינאלה תוך נשנוש שאריות הלחמניה?) ולכן המקום מקבל נקודת זכות. הביצים נעשו לבחירתנו כאומלט עם בצל ועשבי תיבול שהיה טעים מאוד, הירקות טריים, הלחמים מצויינים והצטיין במיוחד לחם האגוזים וצימוקים.

בנוסף, הזמנו חלה קלויה מרוחה בשמנת ומעליה פיסות סלמון מעושן שהגיעה עם צלוחית מלפפונים (25 ₪) וקפוצ'ינו נוסף (14 ₪).

החשבון בסה"כ עמד על 94 ₪ לשתי נשים שבעות ומחוייכות. השירות היה לעילא ולעילא כמו כל חוויה במשפחת הבראסרי (הוטל מונטיפיורי שייך למתי ורותי ברודו, בעלי הבראסרי, הקופי בר, הבר רוטשילד 12 ומלון הבוטיק הוטל מונטיפיורי).

כמו שאמא שלי אומרת, היה שווה לחנות ביוקר 🙂

Read Full Post »

נילי בית יין

מעשה בזוג יונים שהגיעו לזכרון יעקב הציורית בבוקר המאוחר של יום שישי שמשי. המדרחוב שקק חיים ובעקבות כמה המלצות אוהדות, שמו השניים פעמיהם לנילי בית יין. היתרון החביב של בית היין הנ"ל הוא שבהזמנת כל מנת פתיחה/דגים/קינוח (הקרוי כאן "פינוקים"), מתלווה אליו כוס יין בוטיק שבית היין מקדם החודש. במקרה שלנו היה זה יקב טפרברג. מובן שהמנות תומחרו מעל לשווין כדי להתאים לדיל המוצלח, אבל המחיר היה עדיין בגבולות ההגיון ולכן נדגמו 2 מנות פתיחה + שתי כוסות קברנה של טפרברג, ומנה עיקרית עם עוד קברנה.

הראשונה: מזאטים (45 ₪) – לחם כפרי מוצלח שהגיע עם 7 פנכות קטנות בהיצע משתנה: חצילים במיונז, טחינה, גבינת שמנת ופלפלים קלויים, מעין מטבל עגבניות ובצל, קוביות פטה, זיתים וסלט טונה.

 

השניה: פטריות ממולאות בגבינה ברוטב פסטו, שמנת ויין אדום (36 ₪). על אף גודלה הקטנטן של המנה, הפטריות היו בשרניות, הרוטב היה משובח והיא חוסלה בהתלהבות.

פטריות בשמנת

עם הבאת המנות לשולחן יצאה המלצרית שלנו ואמרה שבטעות הוציאו גם את המנה העיקרית למרות שביקשנו במפורש לקבל אותה אחרי הראשונות (כדי למנוע טעויות, מה שבפועל לא הועיל ממילא), ושאלה אם אכפת לנו. אמרנו שכן, סרבנו לקבל את המנה ורק בקשנו שלא יחזירו לנו אותה מחוממת כעבור 20 דקות.

בתום המנות הראשנות ושתי כוסות היין, ציפינו לבואו המחודש של המנה העיקרית: נתחי טונה אדומה על הפלאנצ'ה בלווית סלט אישי ותפוחי אדמה בייבי בעשבי תיבול (86 ₪). מנה זו הציתה את דמיונם של הזוג ובפיהם עלה טעמו המעולה של סטייק טונה טרי צרוב על הפלאנצ'ה, נא מבפנים, שחמחם מבחוץ, אלוהי. המנה שהגיעה לשולחן כללה את התוספות נחמדות, אבל אויה, ה"סטייק" היה למעשה 2 חתיכות טונה מעושנת, מלוחה להחליא, מטוגנת בשמן ובמרקם סוליה. סוליה מלוחה.

הטונה המעושנת

כנראה שהפרצוף שלי היה מזועזע מספיק כדי להזעיק את בעל המסעדה. הנ"ל נגש אלינו ושאל אם הכל בסדר. שאלנו אותו מה בעצם אנחנו אוכלים ולמה זה לא טונה אדומה על הפלאנצ'ה כמתואר בתפריט. הוא הסביר שבאמת, סטייק טונה אדומה טריה זה נורא טעים, כמו בשר, אבל שרוב האנשים, אפעס, לא מכירים ומבינים את הגליק והמון מנות הוחזרו למטבח. לכן הם החליטו לשנות קצת את ההגדרות, מבלי לעדכן את התפריט, ולהגיש טונה שעברה עישון ואז גם טוגנה (!). לא הוצעה מנה חלופית למרות שרוב הסטייק נותר בצלחת. כפיצוי, הוא הציע 2 כוסות יין קינוח של טפרברג שהיו מצויינות, "כדי להעביר את המליחות" כלשונו. נכון שלא בקשנו בעצמנו להחזיר אבל אנחנו קצת ביישנים ולא היה לנו נעים. המנה כמובן, חוייבה במלואה בחשבון.

יצאנו סחרחרים וטובי לב מהיין הטעים אבל קצת מלוחים בגלל תקרית הטונה המצערת.

Read Full Post »

הוטל מונטיפיורי

חתונה מתקרבת של זוג חברים +2 ימי הולדת (אחד מהם שלי!) הובילו אותנו אחר כבוד להוטל מונטיפיורי במסגרת עסקית צהריים. אף שמבחינתי העיצוב והאווירה הם רק שחקן משני לאוכל, במקרה של הוטל מונטיפיורי מדובר בחוויה שונה לגמרי. מלון הבוטיק היפהפיה הזה עורר בי תשוקות הדוניסטיות בלתי נשלטות. שילובים דרמטיים של שחור (אפילו הרצפה כהה ממש) ולבן צחור, עם אור רך וסידורי פרחים מרהיבים (אותה חנות פרחים שדואגת לסידורי הפרחים בקופי בר ובבראסרי), השתלבו לחווית אירוח מהפנטת.

העסקית משתלמת ביותר – מנה ראשונה, מנה עיקרית, משהו מתוק וקפה במחיר המנה העיקרית. הסופרלטיבים עוברים לכיוון האוכל: לראשונות נדגמו מרק אפונה מצויין, סלט עוף ואטריות צלופן שהיה מאכזב (בדיעבד המנה הכי פחות טובה בכל הארוחה), עם רוטב לא טעים, וקרפצ'יו פילה עם שמן אגוזים שהיה טעים ומיוחד. המנות הראשונות לוו בשמפניירה (קונטרה לסלסילה המסורתית?) עם פלוטים קריספיים (כמו באגט, רק קטן ורזה) וחמאה. למנות העיקריות הבחור שלידי הזמין שניצל עגל. לרוב אני מעקמת את האף על הזמנות חסרות מעוף שכאלה, אבל השניצל היה עצום בגודלו וטעים מאוד והחזרתי את אפי למצב מאונך רגיל. לאור המלצות חוזרות ונשנות, הזמנתי את מנת צלע החזיר במנצ'גו ובייקון בתוספת פירה… רק החיוך הענק שהתפרש על פני יכול היה להעיד עד כמה זה טעים, משמין, ומיוחד. בפשטות מדובר בחטא טהור (הן קלורית והן דתית) שעשה את המנה טעימה אפילו יותר. הזוג המתחתן הזמינו סטייק קצוץ – לרוב אני מעדיפה את הסטייק שלי במרקם של סטייק ולא של המבורגר, וכבר טעמתי סטייקצוץ ברפאל שאכזב אותי מרות, אבל מזמינת המנה אמרה שברגע שהודיעו על המנה הזו כל הקלפים נטרפו והיא לא יכולה להזמין שום דבר אחר, ושזה נורא נורא טעים. נו שויין, לא מתערבים לכלה to be בצלחת. הבחור, לעומת זאת, הזמין מנה שעוררה את בלוטות הטעם שלי ולא בכדי – סינטה עם פטריות יער.  מנה מעולה!

באגף המתוקים – אכלנו מרק פירות טריים שהיה מרענן והתאים לסיום ארוחה כבדה ולימונשלי, שהיה by far אחד הקינוחים המופלאים  – שכבות של שברי עוגיות חמאה, קרם לימון וקצפת וניל. קלאסי לחובבי הקינוחים הלא מאוד מתוקים.

Read Full Post »

טפאו הארבעה

מסעדות טאפאס מעוררות בי אמביוולנטיות קלה. מחד, אין חולק כי הקונספט מאפשר לטעום הרבה יותר מנות – עובדה משמחת לכל הדעות. מאידך, בכל פעם שצלוחית קטנטנה (וחלקן באמת הגיעו מארץ ליליפוט) עשתה את דרכה לשולחננו ליבי נצבט לרגע באכזבה. עם זאת, ההיעדרות המשפחתית המכוונת ממסעדות טאפאס היתה חייבת להגיע אל קיצה ויום הולדתה של אמי נבחר למאורע המכונן. המנות, בדומה לספר בישול טוב, מחולקות לקטגוריות: ירקות, בשר, ים, סביצ'ה (מעולם הים והיבשה גם יחד), מאפים, פאיות וחמון. המלצרית המליצה על 3-4 טאפאסים לאדם. הזמנו בתחילה כ-2 טאפאס מכל קטגוריה (פרט לחמון). המנות החלו לטפטף אט אט לשולחננו, כשכל צלוחית מעוררת מיד את אותה אמביוולנטיות לעיל…

הזמנו  –

–          צ'מפניוס רייאנס – פטריות שמפיניון ממולאות בצנוברים, גבינת צאן ושבבי פרמזן. לשמחתנו הרבה התגנבה לשולחננו בטעות (או שמא במכוון) צלוחית נוספת של אותה המנה. המנה היתה טובה, הפטריות היו בשרניות והמילוי היה מצויין. רק הרוטב הלבן שעיטר את תחתית הצלחת היה מוזר מעט ובלי טעם מובחן.

–          פאטאס ברבאס – קוביות תפו"א מטוגנות ברוטב עגבניות ואיולי. בתחילה הוטרדנו מהזמנת מנה "מקדונלד'סית" באופיה אבל המלצרית המליצה וחובבת הפחמימות במשפחה הנהנה בהתלהבות ובעינים כלות. היה טעים על אף הפשטות ומשביע (ואין זה עניין של מה בכך).

–          פאן אי טרס סלסאס – סלסילה מפתה עם 3 לחמניות ו-3 פיתות קטנות שמעליהן תלולית רסק עגבניות, מלוות ב-3 רטבים: גוואקמולי, פלפלים ושמן צ'ילי. מנת לחם מוצלחת ביותר שחוסלה (לדאבוננו) בחוסר תיאום מדאיג עם קצב הגעת המנות לשולחן.

–          סינטה קון טרס פימיינטוס – סינטה בקראסט פלפל שחור, מלווה ברוטב איולי. המנה עשויה מדיום רייר, הגיעה קצת קרה לטעמי אך הייתה טעימה מאוד ולכן נסלח לה על הטמפרטורה הפושרת.

–          פינצ'ו דה לומו– שיפוט פילה בקר על ריבת שאלוט. ט-ע-י-ם. פיסות הבשר שופדו על מקל רוזמרין ולצידו נחה ריבת השאלוט המצויינת. הצטערתי לחלוק J

–          מנת ספיישל – שווארמת טלה ברוטב טחינה – מנה מצויינת.

–          אמפנדייאס דה קרנה– 2 כיסוני בצק ממולאים בבשר טחון. הבצק היה פריך ושחמחם והמילוי היה טוב מאוד.

–          צ'יפירונס קון חודיאס נגראס – בייבי קלמרי על מצע שעועית שחורה. תבשיל שעועית צ'ולנטי, שבתוכו שובצו מעט קלמרי קטנטנים. אפילו הסולד מקטניות נאלץ להודות כי המנה נעימה לו, אם כי ריבוי הבייביס היה מיטיב עמה.

–          סביצ'ה טונה אדומה בוינגרט צ'ילי, אבוקדו וסלט ירוקים ארומטי. בתחילה חשקנו בטונה אדומה צרובה אך המלצרית האסרטיבית כיוונה אותנו הישר לזרועותיה של המנה הנפלאה הזו. פיסות טונה פזורות בנונשלנטיות בין עלעלים ואבוקדו. שילוב מצויין של רכיבים והצלחת לוקקה עד תומה.

–          מנת ספיישל – סביצ'ה פלמידה לבנה עם מנגו, אננס ותחמיץ הדרים – הו, האושר. ה-מנה של הארוחה, אקזוטית במידה בשל הפירות, הנתחים עדינים ומלאי טעם של הפלמידה ספגו את התחמיץ והשתלבו באלגנטיות עם המנגו והאננס. קלישאתי ככל שישמע, מדובר בחגיגה של טעמים בפה.

–          פאייה נגרה – פאייה שחורה (בשל שימוש בדיו של תמנון) של פירות ים. הזמנו את המנה הגדולה (72 ₪) שכן חובבי פירות ים אנו, ואכן התגלתה כסיפור הצלחה מלבב. למרבה הצער, אחרי המנה הזו, שהגיעה אחרונה, נסתם הגולל על קיבתנו (מי יותר מי פחות, אני הייתי מסתדרת עם איזה צ'וריסו שמנמן).

חשבוננו הסתכם ב-350 ₪ ל-5 אנשים (את הקינוח בחרנו לאכול במקום אחר)+ 45 ש"ח דמי חליצה. משתלם ביותר ומומלץ בחום.

Read Full Post »