Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ביסטרו’

4 בצלצליםאחרי שתיקה רועמת וממושכת מדי, אני מפרסמת ביקורת שנכתבה די מזמן, והתעכבה בעיקר מטעמי עצלות ובחינות לשכה.

התכנסנו לחגוג יום הולדת לליאור[1], 6 אנשים בצהרי יום שישי. מיטב המוחות (נו טוב, אני ואחותו) איחדו כוחות כדי לבחור מסעדה שתתאים לאירוע – גיוון ומבחר סביר, לא מתחכם מדי, לא יקר מדי, לא טרף מדי ושיהיה טעים מאוד. מסיבה לא מובנת לי, אדורה מצליחה לחמוק מאור הזרקורים בסצנת המסעדות התל אביבית האכזרית. כבר הרבה זמן בשטח, שומרת על איכות גבוהה, רף מחירים נמוך להגחיך (עסקית ב-59 שקלים!) ועם זאת, בניגוד למפעלי רושפלד בע"מ, קליקת בראסרי-הוטל-קופי בר וגו', שמה לא עולה בקריאה ראשונה כששוברים את הראש איפה לאכול.

השף אבי ביטון נכנס לעולם המסעדנות בגיל צעיר אך מהר מיצב עצמו כשף מבטיח בנוף הקולינרי הישראלי. אדורה נחשבת לספינת הדגל שלו. אתר המסעדה מגדיר את התפריט כ"מנות ביסטרו אופייניות אך לא בהכרח באוריינטציה הצרפתית הקלאסית, אלא בנגיעות ים-תיכוניות עדכניות". אני הקטנה, בלשון משוחררת, הייתי מכנה זאת "בישול צרפוקאי מודרני".

הערה אחרונה לפני שאצלול לתיאורים קולינריים: לאורך כל הארוחה קיבלנו שלל הפתעות על חשבון הבית. אינני יודעת אם זה נבע מהעובדה שחיכינו לשולחן 5 דקות תמימות (זו לפחות היתה טענת המסעדה, אנחנו סתם חשבנו שהקדמנו), או כי המלצרית שלנו למדה שנתיים מתחתיי (הזיהוי היה חד צדדי, למרבה המבוכה) או שמישהו שם לב שכל מנה שנחתה על השולחן זכתה למתקפת פפראצי ולקריאות "לא לאכול!". מכל מקום, נהנינו באופן כמעט מביש מכל ה"לפנק-לפנק-לפנק" הזה וראיתי לנכון לשתף על תקן גילוי נאות.

הארוחה נפתחה ב-6 גביעי קיר רויאל, OTH. קצת אחריהם הגיע במתנה מהמטבח פטה כבדים – פטה מכבדי עוף ואווז, חמאה ומעט קוניאק. מנה נפלאה, הפטה היה רך ומוצלח והוגש לצד ריבת חצילים מצוינת וקוביות ג'לי יין (שהיה קצת מוזר).

פטה כבדים, אדורה, אבי ביטון

פטה כבדים

המלצרית חצי-התעקשה שנזמין את הלחם ולכן ליוונו בהתלהבות כנועה את כל המנות עם לחם שאור מעולה, שום קונפי, חמאה, מלח גס ועגבניות מיובשות.

לחם, אדורה, אבי ביטון

לחם

לו היינו ככל העמים, סביר להניח שהיתה מתפתחת פה מסורת קולינרית ישראלית משובחת. מטבח המתבסס על דגה מקומית, בשר כבש, עגבניות וחצילים שטופי שמש והמון ירקות, טחינה ועוד דברים טובים. לו היה נוצר "מטבח ישראלי" ולא ערב-רב (ומשובח לא פחות) של השפעות עדתיות-גלותיות, מנת סביצ'ה "סלט ערבי" וקרם זעתר הייתה מצטרפת בשמחה לפנתיאון. מה יותר מתבקש מלשדך פיסות דג ים תיכוני לסלט ירקות קצוץ דק-דק, מתובל בהרבה לימון ושמן זית. שובל של קרם פרש עם זעתר הוסיף פרשנות מקומית והפך את המנה לעילאית.

סביצ'ה, אדורה, אבי ביטון

פרשנות ישראלית לסביצ'ה

סלט בלנד ירוקים הורכב מהרבה חסות, אגסים ותפוחים, פרמזן בכמויות ואגוזי מלך. סלט ירוק טעים ומכובד בגודלו, הקריצה הצרפתית של הארוחה.

סלט בלנד ירוקים, אבי ביטון, אדורה

סלט בלנד ירוקים

פלאפל חצילים (תוספת 7 שקלים לעסקית) – פלאפל ממולא בבשר חצילים שרופים, עשבי תיבול וגבינת פרמז'ן, מוגש בליווי סלט נבטי חמנייה. ווריאציה מעניינת לפלאפל הרגיל, טעימה עד מאוד.

פלאפל חצילים, אבי ביטון, אדורה

פלאפל חצילים

סלט עוף הגיע עטוף בנייר חום וחתום בצ'ופסטיקס, כמו חבילת הפתעה חביבה ופיקנטית שכללה נתחי עוף, בצל סגול, כוסברה, גזר ובצל ירוק, שילוב שמושך את המטבח חזק שמאלה לכיוון המזרח הרחוק. מנה נחמדה אבל Nothing to write home about ולא משתלבת עם הקונספט הכללי שמאפיין את המנות.

סלט עוף אסייתי, אדורה

סלט עוף אסייתי

לעומתה, מנה מרוקאית פרופר, בלי פיוז'ן וקשקושים היא סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות' שלישיית סיגרים ארוכים ממולאים בבשר עגל ומתובלים בתערובת תבלינים מרוקאית, מוגשים עם טחינה ועגבניות טריות, הוכיחו שסיגרים זה לא רק "אולמי בונבון". הסיגרים של אדורה עשויים ביד מקצועית ואוהבת, טריים, קראנצ'יים מטיגון עמוק, וממכרים לאללה.

סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות', אדורה, אבי ביטון

סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות'

לשלב המנות העיקריות הגענו די מלאים אך כוחנו במותנינו.

מנת הריזוטו עם תרד ועגבניות לחות שאכלנו ואהבנו בעבר הוחלפה בריזוטו מבושל בציר ירקות ויין לבן, ירקות שורש, כמהין, תרד ערבי, נגיעת שמנת ופרמזן. מנה מצויינת, שמנתית וסמיכה כפי שריזוטו צריך להיות, שלא נפלה מקודמתה (שעדיין מוגשת בתפריט הערב).

ריזוטו ביין לבן, ירקות שורש וכמהין, אדורה

ריזוטו ביין לבן, ירקות שורש וכמהין

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו (בתוספת 16 שקלים לעסקית) – מנת מדליוני פילה בקר ברוטב פטריות כמהין ודמי גלס, שהוגשו בליווי פירה קטיפתי וקישוט ירקות היתה ללא ספק העיקרית המנצחת. נתחי הבקר היו מעולים והרוטב הנהדר התערבב עם הפירה החמאתי וגרם לי לאושר רב. גם מהקישוט לא נותר זכר.

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו, אדורה, אבי ביטון

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו

אין מנה ביתית ואהובה יותר מקציצות, ואני אוהבת אותן בכל ז'אנר אפשרי – מטוגנות, מבושלות ברוטב או אפויות (נו טוב, קצת פחות). קציצות הטלה של אבי ביטון הגיעו במחבת ברזל רוחשת, ברוטב עגבניות חריף מעט, תרד ערבי וקונפי תפו"א והיו פשוטות, טעימות וטובות. כל מה שצריך מקציצות.

קציצות טלה, אדורה, אבי ביטון

קציצות טלה

נער היומולדת הצליח להזמין, כהרגלו בקודש, את המנה הגרועה ביותר בשולחן. שווארמה טלה היתה שילוב אוקסימורוני של פיסות בשר יבשושיות שכבמטה קסם הצליחו להותיר את הסועד עם תחושה שומנית מוגזמת (המלצרית הזהירה מבעוד מועד, אנחנו נותרנו שאננים). השווארמה הוגשה על לאפה בליווי טחינה ועגבניות קצוצות. ככלל, אין לי התנגדות לאכול מנות רחוב במסעדה (ע"ע אברקסס צפון) אבל בניגוד למנה בשווארמה דבוש, אני מצפה לקבל במסעדה ערך מוסף, טוויסט לא שגרתי או איכות בלתי מתפשרת. אף אחת מהדרישות הנ"ל לא היתה בשווארמה של אדורה.

במחווה חד פעמית ולאור יום הולדתו, הוא קיבל מחצית מהמנה שלי ושמח בחלקו.

שווארמה טלה, אדורה

שווארמה טלה

בשלב הקינוחים קצת התלבטנו בין גליליות פטיסייר עם קולי תותים (39 שקלים) למנת שלושה שוקולדים. מכיוון שיש לי חולשה עוד מילדותי לגליליות, נפל הפור. 3 גלילים ממולאים בקרם פטיסייר נחו על רוטב תותים חמצמץ ונהדר. לחובבי הקינוחים הלא-מאוד מתוקים, המנה הזו התאימה כמו כפפה ליד.

גליליות פטיסייר עם קולי תותים, אדורה, אבי ביטון

גליליות פטיסייר עם קולי תותים

המלצרית שחשה בדילמת הקינוח שפורטה לעיל, מיהרה לשלוח לעברנו שלושה שוקולדים (33 שקלים) – פאדג' שוקלד מריר ממולא בשוקולד לבן ומעליו גנאש עדין של שוקולד נוגט בליווי גלידת פרג. השחיתות השוקולדית הזו מתאימה לחובבי הז'אנר, לי זה היה קצת כבד.

שלושה שוקולדים, אבי ביטון

שלושה שוקולדים

לא הספקנו לומר "הצילו, אנחנו מפוצצים" וכבר נחת על שולחננו קינוח נוסף, "מתנה מאיתנו". בשלב הזה כבר התחיל להיות לא נעים משלל הפינוקים אבל שינסנו מותננו והרבצנו בכפיות:

זאכר הל אספרסו (33 שקלים) – מדובר בטורט שוקולד דק מוטבע בגנאש שוקלד לבן ואספרסו ובקרם אנגלז-הל. למרות המראה הלא-אסתטי בעליל, מדובר במנה אחרונה נחמדה ומפתיעה בטעמי ההל שבה.

זאכר הל אספרסו, אדורה, אבי ביטון

זאכר הל אספרסו

סיכומו של דבר, הארוחה היתה מצוינת, השירות יעיל ומוגזם ויחס ה-value for money הוא מהטובים שניתן למצוא כיום בתל אביב. אולי אין הברקה קולינרית בכל המנות אבל יש יד טובה ובטוחה במטבח, אווירה נעימה, "גורמה לכל פועל" ובעיקר טעים מאוד. בדיוק מה שחיפשנו ליום ההולדת. 4 בצלצלים.


  [1] החצי? הבויפרנד? בנזוגי שיחיה? ל'? אולי פשוט ליאור וזהו.

Read Full Post »

לוקיישן לוקיישן לוקיישן. כל נדל"ניסט סוג ז' יפמפם את הסיסמה הזו. ועם זאת, עומדת פינה סופר-אטרקטיבית ברח' דיזינגוף-פרישמן וסובלת שנים ממסעדות בינוניות מינוס. כש-Josepha Bistro and Bar הגיע לשכונה והתמקם בפינה הזו, נמלאנו תקווה שהנה בא לציון גואל ושיווינו בדמיוננו ביסטרו שמח וקליל. באופן מפתיע אולי, מרכז דיזינגוף עמוס בברים, בתי קפה ומאכליות רחוב, אבל היצע המסעדות דל למדי ולפעמים בא לו לאדם קצת יותר מסביח. גו'זפה אמנם משתדלת לפתור את סוגיית האוכל ומציעה תפריט מגוון במחירים נוחי-כיס, אבל ממש לא מנסה להיות מקום קליל. חיפוי עץ כהה, ריהוט כבד, החלונות הגדולים כוסו בוילונות תחרה ומסתירים את הרחוב מן העוברים והשבים ואין שולחנות בחוץ. לו הייתי ארכיטקטית הייתי קובעת בהטעמה פלצנית שהמסעדה "לא מתכתבת עם המרחב הגיאוגרפי בו היא מצויה". באופן סימביוטי למדי, גם הבחוץ לא מתכתב עם הבפנים והמסעדה נותרת ריקה למדי בכל שעות הפעילות.

מפרגנים אך חוששים, ישבנו על שתי כוסות יין שיראז אוסטרלי (26 ₪) ודגמנו שתי מנות מהתפריט.

הראשונה היתה פטה כבד עוף וריבת בצל (30 ₪). הפטה היה רך ונעים לחיך, הוגש עם טוסטונים מתבקשים וריבת הבצל המתקתקה היתה טובה גם היא. touché!

פטה כבד, ריבת בצל, ג'וזפה

פטה כבד עם ריבת בצל

המנה השניה היתה פחות מוצלחת, הישר מתפריט הספיישלים – סלט אנטריקוט (45 ₪)– עלי בייבי לרוב, בצל סגול, סלרי, גזר, עגבניות שרי ומספר נתחי אנטריקוט טובים דווקא שהתחבאו בקרקעית, אשר הוטבעו באכזריות ברוטב ויניגרט שתלטן. חבל.

סלט אנטרקוט, ג'וזפה

סלט אנטרקוט

בנקודה מסוימת בערב, הברמן הוציא צ'ייסרים של שנאפס מלון-וודקה לכל המסעדה. חבורות סועדים צוהלות ניצלו את הדיל הלילי (המבורגר או סנדביץ' רוסטביף + כוס בירה או למברוסקו ב-69 שקלים), ונדמה היה שאנו חוזים בערב השוקק ביותר בתולדות המקום. בצהרי יום שישי למחרת, הוא שוב היה ריק ועצוב.

ג'וזפה, פרישמן 41, תל אביב

Read Full Post »

3 בצלצליםמסעדה-בר יוקרתית באווירת Members Only. המלצרים והמלצריות לבושים במדים חביבים אם כי משעשעים (תלבושת נער מעלית לגברים, וחדרניות בשחור לנשים), בר עשיר ורחב ידיים ממוקם באמצע המסעדה, המנורות רחבות ונמוכות (סטייל מנורות פוקר) ונראה שכל שחסר הוא עשן סיגרים קובניים, שולחן פול ואיזה ראש צבי מעל אח בוערת.

אנחנו הגענו לשם לבדוק את העסקית. עקב מיקומה הנחשק של הסושיאל קלאב על רוטשילד, היא מאכילה בשעות הצהריים את יושבי המשרדים המחויטים (אם כי לא רק). לכן היא חייבת לעמוד בטיימינג לחוץ של הפסקת צהרים ולתקתק את המנות במהירות, ואכן כך היה.

הראשונות הגיעו מיד כשהתיישבנו. הארוחה העסקית של סושיאל קלאב מורכבת ממספר פתיחים וסלסלת לחמים שמוגשים למרכז השולחן+מנה עיקרית, במחיר העיקרית.

הצלוחיות שהוגשו לשולחן כללו חציל בטחינה, כרובית ביוגורט, איולי חצילים, זיתים. הלחמניות ניחנו במרקם בריושי ורך מבפנים, עם קרום קשה ומתפצח.

הפתיחים

הפתיחים

הפתיחים היו נחמדים ובלט לחיוב האיולי האפרפר. הגברים בחבורה התרעמו על קמצנות מחושבת בכמות הלחמניות (אחת קטנה פר סועד), ולא הוצע לנו refill.

בעוד אנו מנשנשים, הגיעה המלצרית, סכו"ם חדש בידיה, וספק הודיעה – ספק שאלה אם אנחנו מוכנים לעיקריות. לאנצ' כאמור, הזמן קצר והמלאכה מרובה. הנהנו בהתלהבות ומיד הגיחו 3 המנות העיקריות.

הזמנו ניוקי שרימפס ועגבניות צלויות (68 ₪), מנה משובחת – הניוקי השתדכו מצוין לרוטב העדין, שהכיל שמן זית, עגבניות צלויות,  זיתי קלמטה, עשבי בזיליקום ואורגנו, שום ופלפל אדום חריף, ובין לבין הגיחו שרימפס טעימים.

ניוקי שרימפס

ניוקי שרימפס

חזה עוף בגריל פרוס דק דק עם פתיתים מאיטליה (54 ₪) – חזה העוף אכן היה דק אך עובדה זו לא מנעה ממנו להיות רך ועסיסי מאוד. לעומתו, הפתיתים הגיעו כנראה מאיטליה בתוך סיר מרק ירקות כיוון שהיו מבושלים יתר על המידה כמו גם קוביות הירקות שבושלו איתם.

חזה עוף פרוס דק-דק

חזה עוף פרוס דק-דק

שיפוד פרגית עם ירקות מהגריל וצ'ימיצ'ורי (56 ₪) – בפירוט תיאור המנה לא צוין שהיא כוללת תוספת פירה, ולכן משהגיעה המנה והתגלה הפירה הסורר (והטעים, יש לציין) ביקש הסועד להחליף את הפירה לתוספת שאינה חלבית. הוצעו לו תפוחי אדמה או צ'יפס והוא בחר בפרוסות תפו"א בקליפתם, צלויות עם מלח גס. הצרה הייתה שהמנה לא נלקחה ממנו והוחלפה באחרת או נשמרה בחום כלשהו, אלא הושארה עבורו (יחד עם הפירה) וכעבור 10 דקות הגיעה התוספת החלופית, כשרוב הפרגית כבר חוסלה. חבל ולא לעניין, בעיקר מכיוון שלא מדובר בחוסר תשומת לבו של הסועד לקיומו של הפירה, אלא בפירוט לקוני של המנה וחוסר מקצועיות מצד המלצרית. לבד מזאת, המנה היתה טעימה מאוד. שיפוד הפרגית עם תלולית קטנה של צ'ימיצ'ורי מעליו היה טוב מאוד (אם כי כמות הבשר היתה קטנה במיוחד), הירקות הצלויים – אפונת שלג, פלפלים ובצל – היו פריכים, עם טעם מודגש של גריל ושתי התוספות היו טובות. בכל מקרה, תקרית התוספת ביאסה בעיקר אותי, אצל הסועד עצמו לא נרשמו כאבי לב בסוגיה זו 🙂

שיפוד פרגית

שיפוד פרגית

הערה נוספת לגבי השירות – לא הוצעו לנו מנות מהספיישלים של המסעדה והיה לנו מעט קשה לצוד את המלצרית שלנו ככל שהמסעדה התמלאה באנשים.

לקינוח זכינו בממתק קרמבו על חשבון הבית (בתפריט – 18 ₪) – מוס שוקולד במילוי פטל, בציפוי שוקולד מריר ופיסטוקים. לחובבי שוקולד, קינוח חביב.

ממתק קרמבו

ממתק קרמבו

לסיכום: המנות לא אחידות ברמתן, העיצוב והאווירה נעימים מאוד והשירות חובבני לפרקים. 3 בצלצלים.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: