מעשה בזוג יונים שהגיעו לזכרון יעקב הציורית בבוקר המאוחר של יום שישי שמשי. המדרחוב שקק חיים ובעקבות כמה המלצות אוהדות, שמו השניים פעמיהם לנילי בית יין. היתרון החביב של בית היין הנ"ל הוא שבהזמנת כל מנת פתיחה/דגים/קינוח (הקרוי כאן "פינוקים"), מתלווה אליו כוס יין בוטיק שבית היין מקדם החודש. במקרה שלנו היה זה יקב טפרברג. מובן שהמנות תומחרו מעל לשווין כדי להתאים לדיל המוצלח, אבל המחיר היה עדיין בגבולות ההגיון ולכן נדגמו 2 מנות פתיחה + שתי כוסות קברנה של טפרברג, ומנה עיקרית עם עוד קברנה.
הראשונה: מזאטים (45 ₪) – לחם כפרי מוצלח שהגיע עם 7 פנכות קטנות בהיצע משתנה: חצילים במיונז, טחינה, גבינת שמנת ופלפלים קלויים, מעין מטבל עגבניות ובצל, קוביות פטה, זיתים וסלט טונה.
השניה: פטריות ממולאות בגבינה ברוטב פסטו, שמנת ויין אדום (36 ₪). על אף גודלה הקטנטן של המנה, הפטריות היו בשרניות, הרוטב היה משובח והיא חוסלה בהתלהבות.
פטריות בשמנת
עם הבאת המנות לשולחן יצאה המלצרית שלנו ואמרה שבטעות הוציאו גם את המנה העיקרית למרות שביקשנו במפורש לקבל אותה אחרי הראשונות (כדי למנוע טעויות, מה שבפועל לא הועיל ממילא), ושאלה אם אכפת לנו. אמרנו שכן, סרבנו לקבל את המנה ורק בקשנו שלא יחזירו לנו אותה מחוממת כעבור 20 דקות.
בתום המנות הראשנות ושתי כוסות היין, ציפינו לבואו המחודש של המנה העיקרית: נתחי טונה אדומה על הפלאנצ'ה בלווית סלט אישי ותפוחי אדמה בייבי בעשבי תיבול (86 ₪). מנה זו הציתה את דמיונם של הזוג ובפיהם עלה טעמו המעולה של סטייק טונה טרי צרוב על הפלאנצ'ה, נא מבפנים, שחמחם מבחוץ, אלוהי. המנה שהגיעה לשולחן כללה את התוספות נחמדות, אבל אויה, ה"סטייק" היה למעשה 2 חתיכות טונה מעושנת, מלוחה להחליא, מטוגנת בשמן ובמרקם סוליה. סוליה מלוחה.
הטונה המעושנת
כנראה שהפרצוף שלי היה מזועזע מספיק כדי להזעיק את בעל המסעדה. הנ"ל נגש אלינו ושאל אם הכל בסדר. שאלנו אותו מה בעצם אנחנו אוכלים ולמה זה לא טונה אדומה על הפלאנצ'ה כמתואר בתפריט. הוא הסביר שבאמת, סטייק טונה אדומה טריה זה נורא טעים, כמו בשר, אבל שרוב האנשים, אפעס, לא מכירים ומבינים את הגליק והמון מנות הוחזרו למטבח. לכן הם החליטו לשנות קצת את ההגדרות, מבלי לעדכן את התפריט, ולהגיש טונה שעברה עישון ואז גם טוגנה (!). לא הוצעה מנה חלופית למרות שרוב הסטייק נותר בצלחת. כפיצוי, הוא הציע 2 כוסות יין קינוח של טפרברג שהיו מצויינות, "כדי להעביר את המליחות" כלשונו. נכון שלא בקשנו בעצמנו להחזיר אבל אנחנו קצת ביישנים ולא היה לנו נעים. המנה כמובן, חוייבה במלואה בחשבון.
יצאנו סחרחרים וטובי לב מהיין הטעים אבל קצת מלוחים בגלל תקרית הטונה המצערת.
שאלוטס בעיר הגדולה 