Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘גורמה’

4 בצלצליםאחרי שתיקה רועמת וממושכת מדי, אני מפרסמת ביקורת שנכתבה די מזמן, והתעכבה בעיקר מטעמי עצלות ובחינות לשכה.

התכנסנו לחגוג יום הולדת לליאור[1], 6 אנשים בצהרי יום שישי. מיטב המוחות (נו טוב, אני ואחותו) איחדו כוחות כדי לבחור מסעדה שתתאים לאירוע – גיוון ומבחר סביר, לא מתחכם מדי, לא יקר מדי, לא טרף מדי ושיהיה טעים מאוד. מסיבה לא מובנת לי, אדורה מצליחה לחמוק מאור הזרקורים בסצנת המסעדות התל אביבית האכזרית. כבר הרבה זמן בשטח, שומרת על איכות גבוהה, רף מחירים נמוך להגחיך (עסקית ב-59 שקלים!) ועם זאת, בניגוד למפעלי רושפלד בע"מ, קליקת בראסרי-הוטל-קופי בר וגו', שמה לא עולה בקריאה ראשונה כששוברים את הראש איפה לאכול.

השף אבי ביטון נכנס לעולם המסעדנות בגיל צעיר אך מהר מיצב עצמו כשף מבטיח בנוף הקולינרי הישראלי. אדורה נחשבת לספינת הדגל שלו. אתר המסעדה מגדיר את התפריט כ"מנות ביסטרו אופייניות אך לא בהכרח באוריינטציה הצרפתית הקלאסית, אלא בנגיעות ים-תיכוניות עדכניות". אני הקטנה, בלשון משוחררת, הייתי מכנה זאת "בישול צרפוקאי מודרני".

הערה אחרונה לפני שאצלול לתיאורים קולינריים: לאורך כל הארוחה קיבלנו שלל הפתעות על חשבון הבית. אינני יודעת אם זה נבע מהעובדה שחיכינו לשולחן 5 דקות תמימות (זו לפחות היתה טענת המסעדה, אנחנו סתם חשבנו שהקדמנו), או כי המלצרית שלנו למדה שנתיים מתחתיי (הזיהוי היה חד צדדי, למרבה המבוכה) או שמישהו שם לב שכל מנה שנחתה על השולחן זכתה למתקפת פפראצי ולקריאות "לא לאכול!". מכל מקום, נהנינו באופן כמעט מביש מכל ה"לפנק-לפנק-לפנק" הזה וראיתי לנכון לשתף על תקן גילוי נאות.

הארוחה נפתחה ב-6 גביעי קיר רויאל, OTH. קצת אחריהם הגיע במתנה מהמטבח פטה כבדים – פטה מכבדי עוף ואווז, חמאה ומעט קוניאק. מנה נפלאה, הפטה היה רך ומוצלח והוגש לצד ריבת חצילים מצוינת וקוביות ג'לי יין (שהיה קצת מוזר).

פטה כבדים, אדורה, אבי ביטון

פטה כבדים

המלצרית חצי-התעקשה שנזמין את הלחם ולכן ליוונו בהתלהבות כנועה את כל המנות עם לחם שאור מעולה, שום קונפי, חמאה, מלח גס ועגבניות מיובשות.

לחם, אדורה, אבי ביטון

לחם

לו היינו ככל העמים, סביר להניח שהיתה מתפתחת פה מסורת קולינרית ישראלית משובחת. מטבח המתבסס על דגה מקומית, בשר כבש, עגבניות וחצילים שטופי שמש והמון ירקות, טחינה ועוד דברים טובים. לו היה נוצר "מטבח ישראלי" ולא ערב-רב (ומשובח לא פחות) של השפעות עדתיות-גלותיות, מנת סביצ'ה "סלט ערבי" וקרם זעתר הייתה מצטרפת בשמחה לפנתיאון. מה יותר מתבקש מלשדך פיסות דג ים תיכוני לסלט ירקות קצוץ דק-דק, מתובל בהרבה לימון ושמן זית. שובל של קרם פרש עם זעתר הוסיף פרשנות מקומית והפך את המנה לעילאית.

סביצ'ה, אדורה, אבי ביטון

פרשנות ישראלית לסביצ'ה

סלט בלנד ירוקים הורכב מהרבה חסות, אגסים ותפוחים, פרמזן בכמויות ואגוזי מלך. סלט ירוק טעים ומכובד בגודלו, הקריצה הצרפתית של הארוחה.

סלט בלנד ירוקים, אבי ביטון, אדורה

סלט בלנד ירוקים

פלאפל חצילים (תוספת 7 שקלים לעסקית) – פלאפל ממולא בבשר חצילים שרופים, עשבי תיבול וגבינת פרמז'ן, מוגש בליווי סלט נבטי חמנייה. ווריאציה מעניינת לפלאפל הרגיל, טעימה עד מאוד.

פלאפל חצילים, אבי ביטון, אדורה

פלאפל חצילים

סלט עוף הגיע עטוף בנייר חום וחתום בצ'ופסטיקס, כמו חבילת הפתעה חביבה ופיקנטית שכללה נתחי עוף, בצל סגול, כוסברה, גזר ובצל ירוק, שילוב שמושך את המטבח חזק שמאלה לכיוון המזרח הרחוק. מנה נחמדה אבל Nothing to write home about ולא משתלבת עם הקונספט הכללי שמאפיין את המנות.

סלט עוף אסייתי, אדורה

סלט עוף אסייתי

לעומתה, מנה מרוקאית פרופר, בלי פיוז'ן וקשקושים היא סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות' שלישיית סיגרים ארוכים ממולאים בבשר עגל ומתובלים בתערובת תבלינים מרוקאית, מוגשים עם טחינה ועגבניות טריות, הוכיחו שסיגרים זה לא רק "אולמי בונבון". הסיגרים של אדורה עשויים ביד מקצועית ואוהבת, טריים, קראנצ'יים מטיגון עמוק, וממכרים לאללה.

סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות', אדורה, אבי ביטון

סיגרים מרוקאים ב'ראס אל חנות'

לשלב המנות העיקריות הגענו די מלאים אך כוחנו במותנינו.

מנת הריזוטו עם תרד ועגבניות לחות שאכלנו ואהבנו בעבר הוחלפה בריזוטו מבושל בציר ירקות ויין לבן, ירקות שורש, כמהין, תרד ערבי, נגיעת שמנת ופרמזן. מנה מצויינת, שמנתית וסמיכה כפי שריזוטו צריך להיות, שלא נפלה מקודמתה (שעדיין מוגשת בתפריט הערב).

ריזוטו ביין לבן, ירקות שורש וכמהין, אדורה

ריזוטו ביין לבן, ירקות שורש וכמהין

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו (בתוספת 16 שקלים לעסקית) – מנת מדליוני פילה בקר ברוטב פטריות כמהין ודמי גלס, שהוגשו בליווי פירה קטיפתי וקישוט ירקות היתה ללא ספק העיקרית המנצחת. נתחי הבקר היו מעולים והרוטב הנהדר התערבב עם הפירה החמאתי וגרם לי לאושר רב. גם מהקישוט לא נותר זכר.

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו, אדורה, אבי ביטון

פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו

אין מנה ביתית ואהובה יותר מקציצות, ואני אוהבת אותן בכל ז'אנר אפשרי – מטוגנות, מבושלות ברוטב או אפויות (נו טוב, קצת פחות). קציצות הטלה של אבי ביטון הגיעו במחבת ברזל רוחשת, ברוטב עגבניות חריף מעט, תרד ערבי וקונפי תפו"א והיו פשוטות, טעימות וטובות. כל מה שצריך מקציצות.

קציצות טלה, אדורה, אבי ביטון

קציצות טלה

נער היומולדת הצליח להזמין, כהרגלו בקודש, את המנה הגרועה ביותר בשולחן. שווארמה טלה היתה שילוב אוקסימורוני של פיסות בשר יבשושיות שכבמטה קסם הצליחו להותיר את הסועד עם תחושה שומנית מוגזמת (המלצרית הזהירה מבעוד מועד, אנחנו נותרנו שאננים). השווארמה הוגשה על לאפה בליווי טחינה ועגבניות קצוצות. ככלל, אין לי התנגדות לאכול מנות רחוב במסעדה (ע"ע אברקסס צפון) אבל בניגוד למנה בשווארמה דבוש, אני מצפה לקבל במסעדה ערך מוסף, טוויסט לא שגרתי או איכות בלתי מתפשרת. אף אחת מהדרישות הנ"ל לא היתה בשווארמה של אדורה.

במחווה חד פעמית ולאור יום הולדתו, הוא קיבל מחצית מהמנה שלי ושמח בחלקו.

שווארמה טלה, אדורה

שווארמה טלה

בשלב הקינוחים קצת התלבטנו בין גליליות פטיסייר עם קולי תותים (39 שקלים) למנת שלושה שוקולדים. מכיוון שיש לי חולשה עוד מילדותי לגליליות, נפל הפור. 3 גלילים ממולאים בקרם פטיסייר נחו על רוטב תותים חמצמץ ונהדר. לחובבי הקינוחים הלא-מאוד מתוקים, המנה הזו התאימה כמו כפפה ליד.

גליליות פטיסייר עם קולי תותים, אדורה, אבי ביטון

גליליות פטיסייר עם קולי תותים

המלצרית שחשה בדילמת הקינוח שפורטה לעיל, מיהרה לשלוח לעברנו שלושה שוקולדים (33 שקלים) – פאדג' שוקלד מריר ממולא בשוקולד לבן ומעליו גנאש עדין של שוקולד נוגט בליווי גלידת פרג. השחיתות השוקולדית הזו מתאימה לחובבי הז'אנר, לי זה היה קצת כבד.

שלושה שוקולדים, אבי ביטון

שלושה שוקולדים

לא הספקנו לומר "הצילו, אנחנו מפוצצים" וכבר נחת על שולחננו קינוח נוסף, "מתנה מאיתנו". בשלב הזה כבר התחיל להיות לא נעים משלל הפינוקים אבל שינסנו מותננו והרבצנו בכפיות:

זאכר הל אספרסו (33 שקלים) – מדובר בטורט שוקולד דק מוטבע בגנאש שוקלד לבן ואספרסו ובקרם אנגלז-הל. למרות המראה הלא-אסתטי בעליל, מדובר במנה אחרונה נחמדה ומפתיעה בטעמי ההל שבה.

זאכר הל אספרסו, אדורה, אבי ביטון

זאכר הל אספרסו

סיכומו של דבר, הארוחה היתה מצוינת, השירות יעיל ומוגזם ויחס ה-value for money הוא מהטובים שניתן למצוא כיום בתל אביב. אולי אין הברקה קולינרית בכל המנות אבל יש יד טובה ובטוחה במטבח, אווירה נעימה, "גורמה לכל פועל" ובעיקר טעים מאוד. בדיוק מה שחיפשנו ליום ההולדת. 4 בצלצלים.


  [1] החצי? הבויפרנד? בנזוגי שיחיה? ל'? אולי פשוט ליאור וזהו.

Read Full Post »

5 בצלצלים

שכונה. טעים. מאוד. וואו. הפולנטה.

מתנדנדים החוצה, פולטים שברי משפטים וגמגומים הלומי אלכוהול ושבעי רצון להפליא, הצלחנו להוביל את עצמנו לביתה של בת דודתי רק כדי להתעלף על הספות ולחייך. אחרי ערק אשכוליות צונן, 3 שוטים של וודקה, בקבוק למברוסקו והמון המון אוכל שמח, האירה את עיני התובנה שמזמן לא נהניתי כך במסעדה.

לכבוד יום ירושלים שצוין השבוע, לכבוד הפוסט האחרון (כנראה) לתקופה הקרובה, לכבוד שבת המלכה וסתם כי כבר כמעט שנה שאני מנסה לאכול במסעדה הזאת וכל הזמן תפוס, עלינו לעיר הקודש כדי לחטוא בתענוגות החיים. המסעדה היא מסעדת שוק לכל דבר. היא ממוקמת ממש בתחילת שוק מחנה יהודה, או בפי כל "מחניודה". השוק מספק כמעט את כל מה שמגיע למטבח. בכל בוקר עושים סיבוב וקונים מה שטרי, התפריט משתנה מדי יום (אם כי יש כמה שחקנים חוזרים) ושמות המנות ההזויים מודפסים על נייר חום עם כותרת יומית משעשעת. גם האווירה היא שוק – אווירה שכונתית קרנבלית ושמחה בסגנון מסעדות בשוק לה-בוקרייה בברצלונה. מוזיקת סלסולים מלווה את הארוחה, הטבחים מקרקשים בסירים, מרימים שוטים עם הלקוחות ובשיאה של ההתלהבות בשישי בצהריים עשו יאסו ושברו 3 צלחות מהסרוויס של סבתא. שכונה.

המטבח מחניודה

המטבח-בר

הסרביס, מחניודה, מסעדה, ביקורת, ירושלים

הסרביס (מינוס שלוש צלחות)

חלקנו לראשונות סשימי אורי סטייל 2 קיינד אוב פיש, טונה אדומה ואינטיאס (36 ₪) שצעקה "טריות" מכל עבר והיתה מעולה.

סשימי טונה ואינטיאס, סשימי אורי טו קיינד אוב פיש

סשימי טונה ואינטיאס

אכלנו טטאקי טונה בנוסח שער שכם (27 ₪) שהיא בסה"כ השם היפני/ירושלמי (שער שכם?) למנה הכה-תלאביבית "טונה צרובה", עם פיסות ג'ינג'ר מיובש ורוטב עדין משגע.

טטאקי טונה אדומה

טטאקי טונה אדומה

מהראשונות ה"כבדות" יותר, בגודל ובמחיר, חלקנו חמשוקה – טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב (45 ₪). השם בעל הוראות ההפעלה די מדויק. תערובת קבב שהתפרק בקדירה שעורבבו בה במידה שווה טחינה משובחת ויוגורט בפאלו סמיך ועשיר, עם עיטור עריסה בשביל הטאצ' החריף. המנה גדולה למדי, שילוב הטחינה והיוגורט היה מצויין והלחם ניגב בהצלחה את כל מה שנקווה בתחתית.

חמשוקה, קבב מפורק, טחינה, יוגורט

חמשוקה

קלמרי של מושיקו – רכז רימונים שום וטירפש (56 ₪) – גופי קלמרי גדולים שחו ברוטב רימונים חמצמץ. בצד עטרו את המנה קרם חצילים אפרפר ועוד קצת מהבאפלו יוגורט המשובח מהמנה הקודמת (שהשתלב מעולה עם הרוטב).

 

 

קלאמרי, רכז רימונים

קלמארי של מושיקו

 

פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו טריות וים פרמזן (40 ₪) – הפולנטה, אותה דייסה איטלקית מקמח תירס (משהו דומה לפירה קמחי), הגיעה במנה הזו לשיאים חדשים. היא מוגשת בצנצנת חמוצים שקופה, עם תועפות חמאה וחתיכות מכובדות של פרמזן, פטריות ואספרגוסים דקיקים. מנה פשוטה ומעולה והצטערנו שאי אפשר לפתוח את הצנצנת גם מלמטה כדי לנצל את הפולנטה עד תום.

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

המנות העיקריות מכונות בתפריט "78 וצפונה" אבל בחינה נוספת של התפריט מגלה שרוב המנות מתומחרות ב-100-110 ₪, בבחינת הצפון הרחוק מעניין יותר. למנה העיקרית נדגמו –

אינטיאס על עדשים שחורות, בוקצ'יו ורוטב שמנת פורצ'יני (113 ₪) – נתח דג בשרני למדי עטוף ברוטב שמנת פורצ'יני עדין ומבושם. מצע העדשים השחורות היה אף הוא טעים והבק-צ'יו (מעין כרוב או תרד יפני) שמש על תקן מנת הירק המשלימה. מנה טובה מאוד.

אינטיאס, עדשים שחורות, מחניודה, שמנת פורצ'יני, ירושלים

אינטיאס על עדשים שחורות

ריזוטו שוק  – עגבניות, שום ופול טרי עם לבנה עיזים אורגנית (68 ₪) – מנה צמחונית אביבית שמשמחת את הפה, מפתיע לגלות פול טרי בריזוטו אבל המרקם השונה כ"כ מהריזוטו מהווה ניגוד מעניין ומרענן. טעים ומשביע!

ריזוטו שוק, פול ירוק, עגבניות, מחניודה, ירושלים

ריזוטו שוק

ריזוטו דלעת, דלורית, פורצ'יני, צנובר ולוקוס (טעים רצח) (113 ₪) – זה כבר ריזוטו ממשחק אחר. הדלעת והדלורית לא הוגשו כפשוטם אלא בצורת קרם עדין, מעל פוזרו נתחי לוקוס בכמות נדיבה וכרשה בכמות נדיבה עוד יותר. מנה מעולה, אולי המוצלחת ביותר בכל שולחן העיקריות.

ריזוטו דלעת, לוקוס, מחניודה, ירושלים

ריזוטו דלעת ולוקוס

נתח קצבים, פולנטה עם מח עצם (82 ₪) – נתח שרירי ולעיס עם טעם בשרי מובהק. הוגש עם פולנטה ומח עצם (לא מחבבת את הדברים האלה, אבל שכני לסעודה התענג על מח העצם שלו) ושעועית ירוקה קראנצ'ית. מנה טעימה מאוד.

 

 

נתח קצבים, מחניודה, ירושלים, פולנטה

נתח קצבים

 

בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לפרוש לשנת צהריים אבל שותפי לארוחה דרשו (וקבלו) את מנת המתוק. הזמנו 2 קינוחים:

הרעלת שוקולד קשה: בראוניז, מוס שוקולד, גלידה ורוטב שוקולד (29 ₪) – מנה חלשה יחסית, הבראוניז נשרפו בקצוות, והטעם החרוך השתלט על המנה אבל הגלידה היתה מצוינת.

הרעלת שוקולד, גלידת שוקולד, גלידה, מוס שוקולד, בראוניז, מחניודה, ירושלים

הרעלת שוקולד קשה

עוגת תפוחים בסיר של דתיים (56 ₪) – המחיר נראה מופקע אבל אולי תיאור המנה מטרתו לרמוז שהעוגה מיועדת למשפחות מרובות צאצאים. בסיר אלומיניום חד פעמי הגיעה עוגת תפוחים עצומה בגודלה, עם קצפת משובחת וגלידת וניל. טעים טעים.

 
עוגת תפוחים, סיר של דתיים, מחניודה, ירושלים, ביקורת, מסעדות

עוגת תפוחים בסיר של דתיים

לסיכום: אוכל שמח טעים, טרי ומוקפד, במחירים לא זולים ובוודאי לא מחירי שוק. מסעדת גורמה בתחפושת קרנבל.

Read Full Post »

5 בצלצלים

גילוי נאות 1: כתית היא המסעדה האהובה עלי ביותר, עלי אדמות, ever, נגעתי בא-דום כדור הא-רץ.

גילוי נאות 2: בעברי הלא רחוק ניסיתי למלצר במסעדה הזו, נסיון כושל שניתן לתארו כחלום ושברו.

מאז אותו אינסידנט מצער, הדרתי רגלי ממקדש האוכל ברח' היכל התלמוד, במקום שבו נווה צדק מתנגשת חזיתית עם רחוב הרצל.
הזמן חלף ונפשי כמהה למפגש חוזר עם מאיר אדוני, השף של כתית. אזרתי הרבה אומץ והזמנתי מקומות לעסקית  (139 ₪ עבור ראשונה ועיקרית), לכבוד יום נישואיהם ה-25 של הוריי.

יש משהו באווירה של המסעדה שמשרה נועם וחמימות (כלומר, אם אינך חרד ממפגש עם רוחות העבר) – אולי זו מוזיקת הג'ז השקטה, התאורה הרכה בשילוב עם האור הטבעי שנשקף מהחלונות הרבים או המרצפות המצויירות והתקרה הגבוהה. משהו, או כל האמור לעיל, גורם לי להאנח אנחת רווחה פולנית, להשען אחורה ולאפשר לחיוך המסעדות המפורסם שלי להמתח מאוזן לאוזן.

במשפחתי רווח מנהג לחלוק ולטעום מכל המנות שעל השולחן. בכתית, זוהי טעות פטאלית. בתפריט בו תיאור מרכיבי המנה נפרש על פני שתי שורות לפחות, כל צלחת היא עולם טעמים מיוחד בפני עצמו, כל ביס מרגיש אחר ומאחורי כל הקונסטרוקציה המפוארת ניצב היגיון קולינרי איתן. הניסיון להנות מכל העולמות, ביס מפה וביס משם, רק בלבל את הלשון ופגם בחוויה. עד כאן הטפות המוסר וכעת לפירוט המנות:

לשבירת הרעב וחימום מנועים הגיעה מיד סלסלת לחמים – לחם מחמצת עם זרעי כוסברה, לחם שיפון עם אגוזים וצימוקים, חמאה ואיולי פלפלים. את הלחם אני מכירה מקרוב (מדי) והוא מצויין…

לאחר מכן הגיע לשולחן קנפה (Canapé – מתאבן) לכל סועד – מרק חצילים קלויים עם טימין, סומק, שמן זית. לצידו לחמניה או פחזנית קטנטנה ממולאת גבינה. התחלה מעולה.

מרק חצילים

קנפה (Canapé) מרק חצילים

קונסומה עוף- מזרח פוגש מערב. את המערב, או למעשה מזרח אירופה, ייצגו הקונסומה עצמו – ציר עוף "אמיתי" שמתחרה בזה של סבתא שלי (תחרות קשה) וקניידלך קטנים מושלמים שקיבלו חיזוק של טימין. מכיוון מזרח רחוק – מולים, קלמרי, למון גראס, צ'ילי, ג'ינג'ר וכוסברה. מכיוון בלתי ברור – מוס עוף בקרם קוקוס. המלצר שלנו אמר שמכינים את זה ממיצוי עצמות. לא חשנו בטעם מוגדר כלשהו של עוף/עצמות עוף או קוקוס.

כל שאר הרכיבים התמזגו לפיוז'ן אלוהי וגרמו לנו לחטוא במחשבות על הוספת כוסברה וג'ינג'ר לבוליון של סבתא (הגרסה הרוסית למרק עוף זך).
הצרה היחידה היתה שאף שנוזל המרק עצמו מוגש בכלי נפרד ונמזג לתוך הקערה ע"י הסועד  (טקס נחמד כשלעצמו), המרק לא הצליח לשמור על חומו לאורך זמן.

קונסומה עוף

קונסומה עוף

סביצ'ה דג ים (פלמידה לבנה) – מריחות קרם פלפלים אדומים וזעפרן שעליהן נערכו למסדר 3 חיילי סביצ'ה, סלט מנגולד, חציל קלוי וממעל מתנוסס טוויל טפיוקה וכורכום טעים. על כל "ספלאש" כתום ניתן לראות בתמונה ספירות יוגורט ויוזו (פרי הדר יפני) צהובות. ספירה מגיעה מן המטבח המולקולרי, מדובר במעין טיפה בעלת מרקם צמיגי שמתפוצצת במגע כלשהו (למשל, עם חלל הפה) ומשחררת את הטעמים מהם היא עשויה. מנה טובה.
 

סביצ'ה דג ים

מח עגל בתבשיל עגבניות, שום, גרגרי חומוס, תרד בלאדי, עריסת פלפלים מעושנים ולימונים כבושים, פנ'צטה טלה, חלמון רך וכוסברה – המנה הטעימה ביותר בסבב הראשונות. החשש מאכילת חלק פנים איזוטרי נעלם (וגם התקשנו לזהות אותו בתוך ים המרכיבים). המנה הזו מדגימה את שילוב הטעמים המיוחד לכתית – אין ביס שדומה לקודמו. מעולה.

מח עגל

מח עגל

גספאצ'ו מלפפונים
המנה החלשה ביותר מתוך הראשונות. הגספאצ'ו הורכב ממלפפונים, שמיר, פלפל ירוק, קלאמרי וכדורי טפיוקה. בניגוד ליתר המנות לא ניחנה בריבוי טעמים וגם הטעם הדומיננטי היה פסיבי מדי.

גספצ'ו ירוק

גספצ'ו ירוק

אחרי הראשונות הוגש מרענן חך – סורבה ג'ין וטוניק עם זיתים. טעם האלכוהול הודגש והסורבה היה חביב אך לא מלהיב. הזיתים המרירים לא ספקו את מטרת רענון החך.

עיקריות:

למודי ניסיון מהסבב הראשון של המנות, ניסינו בעיקריות להתמקד איש-איש בצלחתו  (אם כי קשה מאוד להתאפק ולא לטעום  וכמובן כשמדובר בחובתי כבלוגרית…).

בחלוקה ראשונית, הזמנתי קוקי סן ז'אק (במקור בתפריט דניס אפוי אבל לא היה ואחרי התלבטות קטנטנה הוחלט לזרום עם השינוי ולטעום את הצדפה המיוחדת) – קרם סלק אדום ובזיליקום, ארטישוק קונפי, קלמרי ממולא שנצרב בגריל (כל כך טעים…), פלחי תפוז, ניוקי שחור, אגוזים, קרם שמנת ופירורי בריוש. נוסף על כל זאת, מגיע כד קטן ובו רוטב משכר של חמאת הדרים ולנגוסטין. יצירת אמנות מהממת וטעימה. לכל רכיב טעם משלו, הניסיון לאגד את כל הטעמים נדון לכישלון מראש והחוכמה היא לטעום בכל פעם משהו אחר מפלטת הצבעים.

קוקי סן ז'אק

קוקי סן ז'אק

קרפלך עגל– קרם קוקוס, שקדי עגל, קרם שורשים לבנים, פטריות שימג'י, חמאת אספרגוס וטימין. ענני הקציפות הירוקה והלבנה מסתירות 4 קרפלך שמנים וכל המנה נראית ענוגה ומינורית, אבל הנגיסה הראשונה מהקרפלך משנה את התמונה. מילוי העגל מיוחד עם נגיעה אסייאתית חזקה שמגיעה באפטר טייסט סיבובי. שאר הטעמים במנה אכן עדינים אבל המילוי אלוהי.

קרפלך עגל

קרפלך עגל

אחת המנות המשובחות שהוגשו לנו היתה פסטת חלמונים ברוטב חמאת מרווה – עם נתחי עגל, כרוב ניצנים, אספרגוס, פטריות ונוכחות טעימה של טימין. מנה מעולה אם כי כל דבר הטובל עמוקות בחמאה מתחיל בנקודת פתיחה טעימה במיוחד. נתחי העגל היו "נגיסים" וטעמם מעולה, הפסטה עצמה היתה עשירה, רחבה ואהבה מאוד את החמאה, שילוב הירקות הירוקים הפריכים (שעברו לדעתי חליטה קצרה ותו לא, הן בשל הצבע והן בשל המרקם) היה מרענן כיוון ששאר המנה היא כבדה יותר.

פסטה בחמאת מרווה עם נתחי עגל

פסטה בחמאת מרווה ונתחי עגל

ריזוטו שחור (הצבע הכהה מגיע מבישול עם דיו תמנונים) ומעליו, מצדדיו ובתוכו משובצים פיסות לברק, מולים, פלפל קונפי, פול ירוק, זיתים, חמאת עגבניות וזעפרן. אני חובבת גדולה של ריזוטו טעים ואכן המנה היתה מעולה, הפלפל לא התאים לדעתי אבל מלבד זאת כל המרכיבים היו טריים, טובים וטעימים מאוד.

ריזוטו שחור

ריזוטו שחור

לסיכום, כתית איננה מסעדה לכל אחד. היא מיוחדת, מתחכמת, יוקרתית ויקרה ובעיקר שונה מאוד. אניני טעם רבים כבר עקמו את אפם לנוכח ריבוי הטעמים, מרקמים, צבעים וצורות בהעדפתם טעם ברור שיוביל את המנה. עם זאת, אני עדיין סבורה שמדובר במסעדה הטובה ביותר שאכלתי בה, גורמה עילי ומוקפד. טיב החומרים ניכר בכל והאהבה הגדולה והמחשבה העמוקה שעומדת מאחורי התפריט הופכים אותה ואת השף מאיר אדוני למובילים בתחומם.

בנימה ביקורתית יותר, אציין כי בארוחה הזו המנות העיקריות היו מוצלחות יותר מן המנות בגזרת הראשונות.
בנימה ביקורתית פחות, אוסיף כי גם המנות הראשונות נמדדות בסטנדרט קפדני ולכן בראיה רחבה אין להחמיר איתן, אולי מלבד הגספאצ'ו שהיה באמת מאכזב.
5 בצלצלים ראויים ביותר.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: