Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘יקר’

ארבעה וחצי בצלצלים

ארבעה וחצי בצלצלים

הכל התחיל בעסקה טובה שהסתיימה בבקבוק יין יוקרתי במתנה (יער יתיר 2007, אם אתם מתעקשים). מכיוון שלא בכל יום אנו זוכים לשתות יין המתומחר ב-250 שקלים לבקבוק טבין ותקילין, זממנו לפתוח אותו באיזה ספיישל אוקייז'ן, נניח למשל, ככה סתם בשליפה מהמותן, סוף הסטאז' של הבחור. ואז אבא שלי, כוהן היין של המשפחה, הטעים ואמר שלא מתאים (וכשהדברים אמורים בי, אז גם לא מסתבר בעליל) לשתות יין בלי משהו קטן ליד, בתור ליווי מחמיא. ואז חשבנו על מסעדה ראויה שתהלום את היין ואת המאורע. ומהון להון התגלגלנו להרברט סמואל ולחשבון בסך 470 שקלים לפני. שונא מתנות יחיה.

הרברט סמואל נמצאת על הכוונת שלי המון המון זמן. יונתן רושפלד, שף נערץ ומושמץ לפרקים, סקרן אותי מאוד ומכל שלוש המסעדות תחת שרביט ניהולו, בחרנו לאכול בספינת הדגל. הרשמים והמסקנות לפניכם:

סלסילת לחמים (19 שקלים) – חברים שהם מעריצים מושבעים של המסעדה דחקו בנו לא לוותר על הלחם, אפילו שהוא בתוספת תשלום. ככלל, אין לי בעיה מהותית לשלם על לחם (למרות שתמיד נחמד יותר כשהוא מגיע בחינם), אבל מרגיז אותי כשהלחם מתומחר באופן שערורייתי וללא Refill. עם זאת, סלסילת הלחמים באמת ובתמים היתה טעימה וכללה לחמניות אניס, לחם אגוזים ומיני באגט בלוויית שמן זית ובלסמי, וצלוחית זיתים (שמגיעה בכל מקרה, גם לאלו שמתקמצנים על הלחם). לבקשתנו קיבלנו חמאה שהוגשה קרה וקשה למריחה.

סלט העגבניות הכה מזוהה עם הרברט סמואל (42 ש"ח)- 5 סוגי עגבניות (שרי צהובות, אדומות, טייגר), זעתר, בצל סגול וירוק, גבינת טולום (גבינת כבשים טורקית) והשוס האמיתי – עגבניות צלויות. טרי, רענן וטעים.

סלט עגבניות, רושפלד, הרברט סמואל

סלט העגבניות המפורסם

טרטר טורו טונה אדומה (62 ש"ח)– מנה מבולבלת והחלשה ביותר בכל הארוחה, שלא החליטה מאיזה צד של הגלובוס היא מגיעה: הנציגים האירופאיים – כמהין וארטישוק. אסייתי למהדרין – רוטב שכלל סויה, מירין, שמן סומסום וצ'ילי.  בשר הטורו (נתח הבטן של הטונה האדומה) היה טרי אבל טעמו נבלע בבליל התוספות המוגזמות.

טרטר טורו טונה אדומה, רושפלד, הרברט סמואל

טורו מפוצץ בדינרוס ומה לא

רצינו עוד מנת דגים לראשונות והמלצר/ברמן המליץ בחום על מנה חדשה בתפריט – וריאציה של המקום לגרבדלקס (56 ש"ח) – סלמון, תפוחי אדמה בשמנת שמיר, בצל ירוק וחזרת, קרם כוסברה וקונפיטורת שומר. גם פה ניכר רצון להתאמץ יתר על המידה. בעוד שהסלמון שנפרס כמו סשימי היה איכותי וטעים, וסלט תפוחי האדמה הקלאסי עם טוויסט של חזרת היה כה רוסי ומצויין, בלטו בזרותם קרם הכוסברה והקונפיטורה. למרבה המזל, כל הרכיבים הללו הוגשו בנפרד על צפחה שחורה ולכן יכולנו להתעלם באלגנטיות מהמרכיבים המיותרים, לטבול את הסלמון בשמנת החמוצה, להתמקד בעיקר ולהתענג.

גרבדלקס, רושפלד, הרברט סמואל

גרבדלקס אה לה רושפלד

ניוקי ערמונים (56 ש"ח) – אפונת שלג, פרמז'ן, ערמונים, חמאה וכמהין. לא בכדי המנה הזו היא אחת ממנות הדגל של הרברט סמואל. ניוקי משובחים, רוטב עדין ומלטף עם ריח כמהין משכר, אפונת שלג פריכה כקונטרה. מנה מעולה שלא בכדי נכנסה לפנתאון.

ניוקי ערמונים, רושפלד, הרברט סמואל

ניוקי ערמונים

כשהגענו לשלב בו צריך לבחור את המנה העיקרית, התלבטנו קשות אבל הלב רצה בשר ושאלנו את המלצר/ברמן האם אפשר "להכשיר" מנה בשרית כלשהי, לטובת החצי הצדיק במשפחה. הוא בדק במטבח ואמר שהמנה הבשרית היחידה שניתן לבודד את מרכיביה החלביים מהבשריים היא נתח הקצבים. וכך הגיעה אל פינו המנה כדלקמן:
נתח קצבים (145 ש"ח) – מספר מצומצם של מדליונים (180 גרם ליתר דיוק) מתפוצצים מטעם בשרי עז, שלל ירקות צלויים;  גזר, בצלי שאלוט, פול ירוק ואפונה ולצידם – קרם ארטישוק ירושלמי מצוין ופירה תפוחי אדמה. הפירה אמנם הוגש קר אבל לא טרחנו להתלונן שכן ממילא לא היה לי מקום לעוד שביב פחמימה. מנה נהדרת אך קטנה ביחס למחירה.

נתח קצבים, רושפלד, הרברט סמואל

נתח קצבים

יש הטוענים שהרברט חלשה בקינוחים. ובכן חברים, הרשו לי לחלוק על קביעה נלוזה זו. הקינוח שאכלנו, יער שחור (42 ש"ח), המורכב ממוס שוקולד, שכבת קרם אנגלז ונילי ועשיר, דובדבנים שהושרו בליקר אלכוהולי שהוציא מהם את המיטב וכדור סורבה פירות יער היה לא פחות ממעולה.

יער שחור, הרברט סמואל, רושפלד

יער שחור. מוס השוקולד מתחבא מתחת לוניל

בשובינו הביתה מרוצים ומזגזגים, הגענו למספר מסקנות:

1) יין טוב באמת הוא יין שאפשר לשתות כמו מיץ וכל רע לא יאונה לך.

2) הרברט סמואל היא מסעדה טובה מאוד המשתמשת בחומרי גלם מעולים, אך לא כל המנות אחידות ברמתן.

3) הרברט סמואל היא מסעדה יקרה מדי. אולי זה הקטע עם הלחם. אולי התמחור הפרוע של היינות בתפריט. כבר שילמנו סכומים גבוהים במסעדות בעבר אבל התחושה היא שהמסעדה לא מצליחה לתת לסועד חוויה כוללת ושלמה, מעבר לאוכל. אולי זה משהו באווירה, אולי צריך לשייף בקצוות.

מכל מקום, ועד לפעם הבאה – 4 וחצי בצלצלים.

Read Full Post »

מל ומישל

4 בצלצליםיש דברים שנועדו ללכת יחד. כמו יין ואוכל, כמו איטלקי ורומנטי, כמו ניוקי, פטריות ושמנת.
הכי כיף זה מטבח איטלקי. בכלל, מחקרים רבים (שנעשו על ידי אנשים שמנים) מצאו קשר ישיר בין אכילת פחמימות לעליית מצב הרוח הטוב. ניתן בהחלט לומר שמצב הרוח שלי הרקיע שחקים מרגע היציאה מהמשרד ועד לחזרה המתנדנדת הביתה (קראף יין בינוני. אני דייט זול).
מל ומישל שוכנת בבן יהודה, מעוז המסעדות האיטלקיות בתל אביב. מעולם לא הבנתי מה גרם למקבץ רב של איטלקיות להשתכן ברחוב המפויח והלא חינני הזה, אך באורח פלא מצויות בו פיקולה פסטה, ארנסטו, אוסטריה די פיורלה ומל ומישל. בעוד שהללו מתויגות כמסעדות לכל המשפחה ובכולן מצויה איזו מאמא איטלקיה או לפחות בן מסור עם כרס פסטות, מל ומישל רחוקה מלהיות טרטוריה פשוטה ושווה לכל כיס. המחירים בה גבוהים למדי, וגודל המנות הופך את התמחור למחוצף. אבל האווירה, האוכל והקסם הופכים את המקום לחווייתי במיוחד.
המסעדה קטנה ואפלולית, מעוצבת בסגנון ה-shabby chic. צלחות חרסינה סדוקות-פינה, בקבוק קראף זכוכית עם פקק בצורת לב, מפות מעומלנות היטב, תאורה לוקה בחסר, מלצריות חינניות וניחוח משגע.
היינו זוג והחלטנו לחלוק 3 מנות – ראשונה, ביניים (Primi) ועיקרית (Secondi). ראשית הגיע לחם הבית המצוין בלווית צלוחית עם שמן זית וחומץ בלסמי מתקתק מעולה.

לחם הבית

לחם הבית

מכיוון שהשתוקקתי בכל מאודי להיות פעם אחת פרטנרית מוצלחת לארוחה, הצלחתי להתאפק ולא להזמין ולו מנת פירות ים אחת (אחת המגרעות הבודדות אך החמורות ביותר של בן זוגי היא העובדה שהוא בוחל בשרצים, עובדה מצערת לכל הדעות). הניסיונות להתחמק ממנת הקלאמרי המפתה בראשונות הובילו אותנו להזמין סביצ'ה סלמון עם ביצה רכה, קרם פרש ופטריית כמהין (46 ש"ח). גרבדלקס עם ביצה, עיקמתי את אפי, משל היינו בקולחוז הרוסי! איך אפשר להתרגש ממנה כזאת? הנסיונות להתכחש לשורשים התפוגגו לאור ההבנה שמדובר במנה מדהימה. הדג היה טרי מאוד, וכמעט שלא תובל. לצידו נחה תלולית קרם פרש רכה וקלילה עם צלפים וגרידת לימון. הביצה הייתה די מיותרת אבל פרוסות הכמהין היו בטעם חזק ומיוחד של יער והיוו קונטרסט מעניין מאוד לסלמון.

סביצ'ה דג נא (סלמון)

סביצ'ה דג נא (סלמון)

המשכנו בניוקי פריזאי – בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות ופטריות שימג'י (64 ש"ח). הניוקי המיוחדים עשוים גבינה במקום תפוחי אדמה (כמקובל בניוקי הרגילים) או סולת (ניוקי רומאנה), וטוגנו מעט לאחר הבישול. הרוטב השמנתי עטף את הניוקי בקלילות וטעמי הפטריות העמוקים והארומטיים הפכו את המנה לחגיגה. לא פחות מאלוהי.

ניוקי פריזאי

ניוקי פריזאי

ובכן, מכאן אפשר רק לרדת, ואכן המנה העיקרית החווירה מעט לאור הניוקי. פילה בקר ברוטב בלסמי (122 ש"ח). אותו בלסמי אהוב ממנת הלחם היה מתוק מדי לטעמי בתור בסיס לפילה אבל הנתח עצמו היה מדיום-רייר נהדר. עם זאת, גודלו המינורי (200 גרם? אולי אפילו פחות) היה מבאס ביותר.

סטייק פילה ביישון ביתי

סטייק פילה ביישון ביתי

מתאים להדוניסטים מושבעים שהממון מצוי בכיסם, או לחסרי אחריות כלכלית, או לטיפוסים נלוזים (ורזים) שלא באים למסעדה כדי לשבוע, ובעיקר לרומנטיקנים חובבי אוכל איטלקי משובח. 4 בצלצלים (בגלל גודל המנות הקטן להרגיז).

Read Full Post »

5 בצלצלים

שכונה. טעים. מאוד. וואו. הפולנטה.

מתנדנדים החוצה, פולטים שברי משפטים וגמגומים הלומי אלכוהול ושבעי רצון להפליא, הצלחנו להוביל את עצמנו לביתה של בת דודתי רק כדי להתעלף על הספות ולחייך. אחרי ערק אשכוליות צונן, 3 שוטים של וודקה, בקבוק למברוסקו והמון המון אוכל שמח, האירה את עיני התובנה שמזמן לא נהניתי כך במסעדה.

לכבוד יום ירושלים שצוין השבוע, לכבוד הפוסט האחרון (כנראה) לתקופה הקרובה, לכבוד שבת המלכה וסתם כי כבר כמעט שנה שאני מנסה לאכול במסעדה הזאת וכל הזמן תפוס, עלינו לעיר הקודש כדי לחטוא בתענוגות החיים. המסעדה היא מסעדת שוק לכל דבר. היא ממוקמת ממש בתחילת שוק מחנה יהודה, או בפי כל "מחניודה". השוק מספק כמעט את כל מה שמגיע למטבח. בכל בוקר עושים סיבוב וקונים מה שטרי, התפריט משתנה מדי יום (אם כי יש כמה שחקנים חוזרים) ושמות המנות ההזויים מודפסים על נייר חום עם כותרת יומית משעשעת. גם האווירה היא שוק – אווירה שכונתית קרנבלית ושמחה בסגנון מסעדות בשוק לה-בוקרייה בברצלונה. מוזיקת סלסולים מלווה את הארוחה, הטבחים מקרקשים בסירים, מרימים שוטים עם הלקוחות ובשיאה של ההתלהבות בשישי בצהריים עשו יאסו ושברו 3 צלחות מהסרוויס של סבתא. שכונה.

המטבח מחניודה

המטבח-בר

הסרביס, מחניודה, מסעדה, ביקורת, ירושלים

הסרביס (מינוס שלוש צלחות)

חלקנו לראשונות סשימי אורי סטייל 2 קיינד אוב פיש, טונה אדומה ואינטיאס (36 ₪) שצעקה "טריות" מכל עבר והיתה מעולה.

סשימי טונה ואינטיאס, סשימי אורי טו קיינד אוב פיש

סשימי טונה ואינטיאס

אכלנו טטאקי טונה בנוסח שער שכם (27 ₪) שהיא בסה"כ השם היפני/ירושלמי (שער שכם?) למנה הכה-תלאביבית "טונה צרובה", עם פיסות ג'ינג'ר מיובש ורוטב עדין משגע.

טטאקי טונה אדומה

טטאקי טונה אדומה

מהראשונות ה"כבדות" יותר, בגודל ובמחיר, חלקנו חמשוקה – טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב (45 ₪). השם בעל הוראות ההפעלה די מדויק. תערובת קבב שהתפרק בקדירה שעורבבו בה במידה שווה טחינה משובחת ויוגורט בפאלו סמיך ועשיר, עם עיטור עריסה בשביל הטאצ' החריף. המנה גדולה למדי, שילוב הטחינה והיוגורט היה מצויין והלחם ניגב בהצלחה את כל מה שנקווה בתחתית.

חמשוקה, קבב מפורק, טחינה, יוגורט

חמשוקה

קלמרי של מושיקו – רכז רימונים שום וטירפש (56 ₪) – גופי קלמרי גדולים שחו ברוטב רימונים חמצמץ. בצד עטרו את המנה קרם חצילים אפרפר ועוד קצת מהבאפלו יוגורט המשובח מהמנה הקודמת (שהשתלב מעולה עם הרוטב).

 

 

קלאמרי, רכז רימונים

קלמארי של מושיקו

 

פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו טריות וים פרמזן (40 ₪) – הפולנטה, אותה דייסה איטלקית מקמח תירס (משהו דומה לפירה קמחי), הגיעה במנה הזו לשיאים חדשים. היא מוגשת בצנצנת חמוצים שקופה, עם תועפות חמאה וחתיכות מכובדות של פרמזן, פטריות ואספרגוסים דקיקים. מנה פשוטה ומעולה והצטערנו שאי אפשר לפתוח את הצנצנת גם מלמטה כדי לנצל את הפולנטה עד תום.

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

המנות העיקריות מכונות בתפריט "78 וצפונה" אבל בחינה נוספת של התפריט מגלה שרוב המנות מתומחרות ב-100-110 ₪, בבחינת הצפון הרחוק מעניין יותר. למנה העיקרית נדגמו –

אינטיאס על עדשים שחורות, בוקצ'יו ורוטב שמנת פורצ'יני (113 ₪) – נתח דג בשרני למדי עטוף ברוטב שמנת פורצ'יני עדין ומבושם. מצע העדשים השחורות היה אף הוא טעים והבק-צ'יו (מעין כרוב או תרד יפני) שמש על תקן מנת הירק המשלימה. מנה טובה מאוד.

אינטיאס, עדשים שחורות, מחניודה, שמנת פורצ'יני, ירושלים

אינטיאס על עדשים שחורות

ריזוטו שוק  – עגבניות, שום ופול טרי עם לבנה עיזים אורגנית (68 ₪) – מנה צמחונית אביבית שמשמחת את הפה, מפתיע לגלות פול טרי בריזוטו אבל המרקם השונה כ"כ מהריזוטו מהווה ניגוד מעניין ומרענן. טעים ומשביע!

ריזוטו שוק, פול ירוק, עגבניות, מחניודה, ירושלים

ריזוטו שוק

ריזוטו דלעת, דלורית, פורצ'יני, צנובר ולוקוס (טעים רצח) (113 ₪) – זה כבר ריזוטו ממשחק אחר. הדלעת והדלורית לא הוגשו כפשוטם אלא בצורת קרם עדין, מעל פוזרו נתחי לוקוס בכמות נדיבה וכרשה בכמות נדיבה עוד יותר. מנה מעולה, אולי המוצלחת ביותר בכל שולחן העיקריות.

ריזוטו דלעת, לוקוס, מחניודה, ירושלים

ריזוטו דלעת ולוקוס

נתח קצבים, פולנטה עם מח עצם (82 ₪) – נתח שרירי ולעיס עם טעם בשרי מובהק. הוגש עם פולנטה ומח עצם (לא מחבבת את הדברים האלה, אבל שכני לסעודה התענג על מח העצם שלו) ושעועית ירוקה קראנצ'ית. מנה טעימה מאוד.

 

 

נתח קצבים, מחניודה, ירושלים, פולנטה

נתח קצבים

 

בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לפרוש לשנת צהריים אבל שותפי לארוחה דרשו (וקבלו) את מנת המתוק. הזמנו 2 קינוחים:

הרעלת שוקולד קשה: בראוניז, מוס שוקולד, גלידה ורוטב שוקולד (29 ₪) – מנה חלשה יחסית, הבראוניז נשרפו בקצוות, והטעם החרוך השתלט על המנה אבל הגלידה היתה מצוינת.

הרעלת שוקולד, גלידת שוקולד, גלידה, מוס שוקולד, בראוניז, מחניודה, ירושלים

הרעלת שוקולד קשה

עוגת תפוחים בסיר של דתיים (56 ₪) – המחיר נראה מופקע אבל אולי תיאור המנה מטרתו לרמוז שהעוגה מיועדת למשפחות מרובות צאצאים. בסיר אלומיניום חד פעמי הגיעה עוגת תפוחים עצומה בגודלה, עם קצפת משובחת וגלידת וניל. טעים טעים.

 
עוגת תפוחים, סיר של דתיים, מחניודה, ירושלים, ביקורת, מסעדות

עוגת תפוחים בסיר של דתיים

לסיכום: אוכל שמח טעים, טרי ומוקפד, במחירים לא זולים ובוודאי לא מחירי שוק. מסעדת גורמה בתחפושת קרנבל.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: