ביום שמש של סוף החורף הפתאומי שקפץ עלינו, החלטנו אני ואמי בספונטניות לאכול ארוחת בוקר באיזור רוטשילד באחד מבתי הקפה (עם עדיפות לבנדיקט). לאחר חיפושי חניה קדחתניים באיזור הסואן הזה (שהסתיימו כמובן, בחניון יקר), הגחנו החוצה לרחוב מונטיפיורי ומולנו ניצב, כאילו משמים, המלון הכי יפה בתל אביב. טוב, אחרי שנוחתת עליך הזדמנות שכזו לבחון את ארוחת הבוקר של הוטל מונטיפיורי, אי אפשר לסרב.
על התפעלותי מיופיו של המקום כבר הרחבתי כאן, ולכן רק אספר שאמי נפעמה מהעיצוב וההשקעה, מה גם שברקע התנגנה מוסיקה קלאסית משובחת, דבר שהוציא אותה סופית מפוקוס.
בהוטל מונטיפיורי ניתן להזמין ארוחת בוקר "קומפלט" בנוהל המוכר בווריאציות שונות, אך גם ניתן להרכיב ארוחת בוקר על פי טעמו האישי של הסועד, כאשר כל פריט (כגון ביצים, סלמון, ג'מבון, יוגורט עם גרנולה, טארט טאטן ועוד ועוד כיד הטובה על הדמיון) מתומחר בנפרד, במחירים הגיוניים למדי. מובן שבחרנו לשלב בין השניים וכך הזמנו ארוחת בוקר ישראלית (55 ₪) שכללה 2 ביצים, לחמים ולחמניות, קונפיטורה, חמאה, גבינת שמנת 5%, גבינת גאודה, צלחת ירקות עם שמן זית ולשתיה מיץ תפוזים סחוט וקפה. אני שונאת כשמכריחים לבחור בין שתיה קלה לחמה (מה עניין שמיטה להר סיני ומה בין מיץ סחוט שמלווה את הארוחה לבין קפה שנשתה בפינאלה תוך נשנוש שאריות הלחמניה?) ולכן המקום מקבל נקודת זכות. הביצים נעשו לבחירתנו כאומלט עם בצל ועשבי תיבול שהיה טעים מאוד, הירקות טריים, הלחמים מצויינים והצטיין במיוחד לחם האגוזים וצימוקים.
בנוסף, הזמנו חלה קלויה מרוחה בשמנת ומעליה פיסות סלמון מעושן שהגיעה עם צלוחית מלפפונים (25 ₪) וקפוצ'ינו נוסף (14 ₪).
החשבון בסה"כ עמד על 94 ₪ לשתי נשים שבעות ומחוייכות. השירות היה לעילא ולעילא כמו כל חוויה במשפחת הבראסרי (הוטל מונטיפיורי שייך למתי ורותי ברודו, בעלי הבראסרי, הקופי בר, הבר רוטשילד 12 ומלון הבוטיק הוטל מונטיפיורי).
כמו שאמא שלי אומרת, היה שווה לחנות ביוקר 🙂
שאלוטס בעיר הגדולה 