עד הצבא לא סבלתי עגבניות. במשפחה שבה האוכל הוא הדבר החשוב ביותר עלי-אדמות ועגבניות מככבות במנות דגל לא מעטות, סוגיה זו עוררה דאגה רבה וניסיונות יצירתיים לשכנע אותי או להערים עלי ולהסוות את טעמה של העגבניה במאכלים השונים הפכו לספורט משפחתי פופולארי.
הצבא בא וחיסל את גחמות הילדות הללו והיום אני אוהבת לאכול הכל (לצערי…) אבל הזיכרון נשאר ולו משפחתי המורחבת היתה חוזה בי אוכלת בהתלהבות זרעי עגבניות בצפון אברקסס, לא הייתה מצליחה להתאושש מההתלהבות.
אייל שני אוהב עגבניות. הן משתתפות בכל מנה, כוכבות ראשיות או שחקניות משנה. אני אוהבת את אייל שני. חרדת הקודש והרצינות התהומית שמלוות את עיסוקו באוכל מסמנות אותו מבחינתי כשף מצוין וחבר נפש בפוטנציה.
חברים נוספים המלווים את המטבח של צפון אברקסס הם קרם פרש, שמן זית וטחינה. וריאציות של מרכיבים אלו ניתן למצוא בכל מנה ואם לומר את האמת, זה יכול להיות קצת משעמם בפה.
ראשית הגיעו לשולחן ערימת עגבניות (16 ₪)- סלט עגבניות מוצקות וטריות עם פלפלים ירוקים חריפים וצלחת ארבעה חריפים שונים שמסחררים את הארוחה (18 ₪) – אדום רגוע ומתון, ירוק חריף מאוד, ופלפל ירוק שלם חריף. החריף הרביעי נעלם מעיני…
ארבעה חריפים וערימת עגבניות
אח"כ הגיע הלחם, עם חצי בצל חי מוטמן בתוכו וצלחת קרם פרש נהדרת בצד (16 ₪). דווקא הלחם עצמו לא היה טעים באופן מיוחד, אך עניין פעוט שכזה לא הפריע לנו לנגב בעזרתו האדיבה כל מנה אחרת שהונחה על השולחן.
חתיכת לחם וחצי בצל יבש
פיצה קטנה עטופה במרבד פלפל שחור מעליהם קרם פרש מוכתם בעגבניות ושמן זית (25 ₪)– דמתה יותר לפוקאצ'ה תפוחה מאשר פיצה דקה, טבעה בקרם פרש הנהדר והיתה בצקית ומענגת.
פיצה קטנה
במחלקת הירקות נדגמו כרובית תינוקת, ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו (34 ₪) – הכרובית השלמה מוגשת בצורה ייחודית, עטופה בנייר פרגמנט, זהובה וטובעת בחמאה. כולה כרובית אפויה, אפילו בלי רוטב מעניין, אבל מדגימה היטב את הגאוניות שבפשטות, טעימה להחריד (אפילו העלים).
בטטה שלמה אפויה על אבן עד שהסוכר שבה נמס על בטנה (25 ₪) – הבטטה היתה חרוכה מדי והטעם השרוף השתלט על כל המנה עד שכלל לא הורגשה המתיקות המובטחת. מנה סתמית.
כרובית תינוקת ובטטה אפויה על אבן
חלק נכבד מהתפריט מוקדש ללחם וההברקות האמיתיות הן הפיתות. בשרניות, שמנמנות, טריות וחמות, נאפות במקום (ולדברי המלצרית – בעת ההזמנה!) והמילוי מתמזג היטב עם הבצק ויוצר חגיגה לחך:
שרימפס בפיתה (68 ש"ח) – איולי, עגבניות, בצל, בזילקום ודי הרבה שרימפס (מקולפים כמובן וחלוטים) דחוסים בקפידה לתוך הפיתה המצוינת. השילוב הכה הזוי יצר מנה מצוינת ומפתיעה, אחת ממנות הדגל של המסעדה ומהצלחות הערב.
שרימפס בפיתה
חביתת קלמארי בפיתה (44 ש"ח) – ניסיון נוסף להמם את הסועד בשילוב בלתי צפוי של מרכיבים. על פניו, הכי ארוחת ערב ישראלית טיפוסית – פיתה עם חביתה, גבינה לבנה (נו טוב, קרם פרש), וסלט ישראלי (מלפופונים, עגבניות ובצל). הטוויסט – טבעות קלמארי משובצות בבלילת הביצה. אולם בניגוד למנה הקודמת, הקלמארי לא השתלבו בצורה מעניינת וטעמם טושטש לחלוטין בתוך החביתה. מה שהשאיר אותנו, ובכן, עם חביתה בפיתה.
קלמארי בפיתה
המנות הבשריות היו נפלאות, כולן, וקשה לי להחליט מי מהן תוכתר למלכת הערב. נתחי בשר משובחים, צלויים למידת עשייה מדויקת שנקבעת מראש ע"י השף, מצוינת בתפריט ונשמרת בקשיחות על ידי המלצרית.
רוסטביף קרפצ'יו סינטה של פרת שארולה (46 ₪) – לא רק קרפצ'יו. נתחים עבים למדי, עטופים (איך לא?) בעגבניות ושמן זית, יצרו שלולית חמצמצה וחריפה שנוגבה עד תום (ע"ע לחם).
רוסטביף קרפצ'יו סינטה
שווארמה טלה ספוגה ענבי יין נחה על טחינה וירקות צרובים בגריל (65 ₪) – הררי טחינה סמיכה וכמעט גולמית, בצל, עגבניות ופלפלים מפוחמים מעט וכה טעימים, טעם עז של גריל, שווארמה מופלאה.
שווארמה טלה ספוגה ענבי יין
נתח קצבים צלוי מדיום רייר נח על זרעי עגבניות טרופים בשמן זית (59 ₪) – עוד מנת בשר מצוינת – נתח הקצבים הוא בשר "לעיס" למדי, ועלול להפוך בידיים לא מיומנות לכישלון מסטיקי מהדהד. הנתח שלנו נפרס כמניפה אדומה עשויה בדייקנות והיה מעולה.
נתח קצבים
Minute Steak בפיתה (48 ש"ח) – חיכינו וחיכינו למנה הזו. המנות האחרות לא הפסיקו לזרום, חוסלו בהתלהבות, ורק שני סועדים שהמתינו יפה שלובי ידיים (ומזילי ריר), נותרו וחצי תאוותם בידם. המלצרית הסבירה שנגמרו הפיתות והמטבח בדיוק אופה נגלה חדשה ושממילא אם לא מחכים המון זמן לאוכל באברקסס, החוויה אינה שלמה. צמד הממתינים הנהן בעצב(נ)ות קלה. ואז הן הגיעו. הו, השלמות. פיתה נהדרת, מינון מדויק של בשר בחיתוך דק, טחינה, עגבניות, קצת חריף. הפיתה שתתה את כל המיצים של הבשר והטחינה, הפיקה כמה טפטופים מתבקשים, האצבעות לוקקו בהתלהבות. כמה פשוט – ככה טעים.
Minute Steak בפיתה
היה מתיש והתגלגלנו אך בקושי לשלב הקינוחים (כולם ב-29 ₪). יש לציין כי לא מדובר בנקודה החזקה ביותר של צפון אברקסס ורובם נעים על אותו שטנץ (מוס/קצפת בשילוב רוטב טעים). נדגמו:
בננות מלוטשות בסוכר עטופות בקצפת ושוקולד חם – בננות ושוקולד הן שילוב מנצח, הקצפת שדרגה את המנה עוד קצת ויצרה קינוח מוצלח.
בננות מלוטשות בסוכר, עטופות בקצפת ושוקולד חם
פרפום תותים נח על ענני קצפת – הפרפום (כמה פיוטי, כמה אייל שני) מורכב מתותים שהתבשלו בסוכר, רוסקו מעט וסוננו למשהו מאוד מאוד טעים שעיטר את הקצפת המאוד מאוד טעימה.
פרפום תותים נח על ענני קצפת
מוס שוקולד עם קצפת בטילון נייר – החלש ביותר מכל הקינוחים, המוס היה בעל טעם אנמי שלא לומר פרווה (העלבון הגדול ביותר לקינוח) והוגש במעין קונוס נייר שהקשה על אכילתו.
מוס שוקולד עם קצפת
לסיכום – לא יקר מדי ולא זול, מרכיבים פשוטים וטובים, טעמים ברורים. למרות שהתפריט אומר שירה, בתכל'ס האוכל חף מפלצנות (למרות ועל אף השרימפס בפיתה). המינוס היחידי הוא החזרה המונוטונית על אותם מרכיבים, מעין תחושת "אותה הגברת בשינוי אדרת". נקודה זו בלטה במיוחד שכן שהיינו 6 סועדים, הזמנו המון, וחלקנו את רוב המנות. 4 בצלצלים.
שאלוטס בעיר הגדולה 