Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רומנטי’

שלושה וחצי בצלצליםיועזר בר יין ("יועזר", כפי שיודעי הח"ן מכנים אותה בחביבות) היתה מוסד יפואי ותיק אשר חרת על דגלו מסורת של קרניבוריות חמאתית עתירת כולסטרול ויין. גם בימים טרופים בהם משלו חליפות טרנד הבריאות, צמחונות, טבעונות וסגפנות קלורית, התהדרה יועזר, בלי בושה, בתפריט מושחת שכלל פסטת 40 חלמונים, לב אנטרקוט, צלחת חזירויות, פואה גרה וכמהין. מותו של שאול אברון, האבא של יועזר, טלטל את קהילת האוכל המקומית ונהרות של מילים נשפכו על הדמות רחבת הגב והלב שהחזיקה את המקום הכי נהנתני שיש. את מקומו תפסו שותפתו למסעדה והסו-שף הנאמן, אשר ניסו להמשיך בקו היועזרי המובהק. בחודש שעבר, ארבעה חודשים לאחר פטירתו, התפרסמה הידיעה כי יועזר סגרה את שעריה לאחר 18 שנות פעילות.

בחודש שעבר, במסגרת יום הולדת משפחתי, הגענו לבחון את תפריט " שבת קסולה" – מגוון מנות פתיחה המוגשות לשולחן ומנה עיקרית לבחירה ב-125 ש"ח לסועד. משתלם למדי. המתחם האפלולי בעל הלוק המוזנח (בטון חשוף, קיר מתקלף וגו') הניב תגובות שונות מבני משפחתי, החל בעיקום אף פולני וכלה ב"וואו, מקום מגניב" מבת ה-17.

המלצרית אספה את הזמנותינו ונעלמה אל האופק. אחרי זמן המתנה לא קטן שבו שיווענו לאיזו פרוסת לחם בחמאה צהובה שישקיט את הרעב, החלו לטפטף המנות הראשונות לשולחן. המנות זגזגו על הקו שבין איכות ללא פשרות לבין שעמום טוטאלי.

מז'אנר המצטיינות הבליחו: סלמון טרי מעושן במקום עם קרם פרש נהדר ובצל ירוק, קורנדביף בקר כבוש בשיטה מסורתית, סלט עדשים שחורות עם בייקון, לחם וחמאה כפריים חלומיים ושומר צלוי בתנור עם שמן זית ופרמז'ן.

סלמון עם קרם פרש וסלט עדשים שחורות, שאול אברון, יועזר בר יין

סלמון עם קרם פרש וסלט עדשים שחורות

מז'אנר הסתם: סלט שורשים, סלט עגבניות שרי וגבינת כבשים ושעועית בובעס בבישול ארוך עם שומן טלה ועגבניות.

מלמעלה ובכיוון השעון - סלט שורשים, שומר צלוי, שעועית בובעס. השומר היה נהדר, היתר קצת סתמי, שאול אברון, יועזר בר יין

מלמעלה ובכיוון השעון – סלט שורשים, שומר צלוי, שעועית בובעס. השומר היה נהדר, היתר קצת סתמי

עוד ליוו את הראשונות מלפפונים וכרוב כבוש ביתיים וטעימים.

המסקנות מהראשונות היו כי יועזר הינה חניכה מצטיינת של מפעל הכיבוש הציוני – הסלמון, הקורנדביף וגם החמוצים היו נהדרים. למרות שחלק מהמנות סבלו מחוסר ברק, המגוון היה נחמד והשילוב בין סלטים כבדים על בסיס קטניות לסלטים קלילים-רעננים היה מאוזן ונכון.

קורנדביף וחמוצים - השילוב המנצח. משמאל - עגבניות ועלים, שאול אברון, יועזר בר יין

קורנדביף וחמוצים – השילוב המנצח. משמאל – עגבניות ועלים

במנות העיקריות כבר פנינו איש איש לצלחתו:

קסולה – הישר מהמטבח הכפרי בטולוז. קראסט פריך של פירורי לחם כיסה תבשיל חמין צרפתי של נקניקיות, בייקון, אווזים מעושנים ושעועית לבנה. הבשר והקטניות מתבשלים לאיטם בהרבה שומן אווז ומתקבל תבשיל סמיך וכבד, עם ארומה מעושנת. סתימת עורקים מיידית. הבשר רך מאוד, הטעמים נמסכים זה בזה בזכות הבישול האיטי והמנה טעימה מאוד אבל שומנית מדי לטעמי.

קסולה - חמין בצרפתית, שאול אברון, יועזר בר יין

קסולה – חמין בצרפתית

מולים עם שעועית ירוקה וחזה אווז מעושן על פסטה 40 חלמונים מושחרת בדיו – פסטה בטעם ים גדושה במולים טריים וטובים, יחד עם שילוב השעועית והטעם המעושן של חזה האווז יצרו מנה טובה מאוד.

פסטה שחורה עם מולים, שאול אברון, יועזר בר יין

פסטה שחורה עם מולים

נקניקיית יועזר מעושנת עם כרוב כבוש חם ובייקון, היתה שמנמנה ודחוסה. הפירה שליווה אותה היה מושלם וגם החמוצים הביתיים (שאליהם כבר התוודענו בשלב הראשונות) היו טובים. ובכל זאת, המנה פשוטה למדי.

נקניקיית יועזר, יועזר בר יין, שאול אברון

נקניקיית יועזר

נתח קצבים אכן היה אדום ועסיסי, כפי שהבטיח התפריט, והוגש עם פירה וירקות ירוקים מוקפצים.

נתח קצבים, שאול אברון, יועזר בר יין

נתח קצבים

בף בורגיניון היתה המנה המוצלחת ביותר בארוחה, עם טעם מודגש של יין אדום, ירקות שורש רכים וקצת בייקון שנתן קיק מעושן. המנה החזירה את סבא שלי 60 שנה אחורה, הישר לתבשיל ה-"ז'רקוייה" מילדותו. המאכל שזכר הוא אמנם סובייטי ולא צרפתי למהדרין, אבל משהו בבישול הארוך של בשר בקר ביין גרם לבלוטות הטעם ללחוץ על כפתורי הנוסטלגיה והרגש וליצור את אותו קסם חמקמק שקורה רק עם אוכל.

בף בורגיניון - טיול למחוזות הנוסטלגיה, שאול אברון, יועזר בר יין

בף בורגיניון – טיול למחוזות הנוסטלגיה

לסיכום: התלבטתי האם לפרסם את הביקורת שכן המסעדה כבר עברה לעולם שכולו טוב (קרי, נטול לקוחות מציקים ומבקרים מעיקים) ומה תוסיף הביקורת שלי לנחלת הכלל? לבסוף החלטתי שהבלוג נועד לשמש לא רק "אסופת המלצות" אלא גם רשמים ומחשבות על אוכל ומסעדות וגם, אולי, מצבת זיכרון לאלו שאינן.

אז למרות שבד"כ בהספד אומרים רק דברים טובים, אוסיף שיועזר אמנם זכתה לשבחים מקיר לקיר אבל בשבילי, אפעס, היתה קצת משעממת. נכון, חומרי הגלם נהדרים, הטיפול טוב, היד מיומנת והקהל ותיק ואוהד. אבל יועזר חסרה את הניצוץ והטוויסט שאני מחפשת בארוחה טובה. 3.5 בצלצלים.

Read Full Post »

4 בצלצליםשנת 2012 היתה טובה אלי.

אם שנת 2011 היתה בסימן התמחות-בחינות לשכה-"טיול שחרור", שנת 2012 כבר תפסה כיוון בוגר יותר. התחלתי לעבוד לראשונה בחיי בעבודה של גדולים, החלטתי שאני רוצה להתחתן ואז זה גם קרה, ואפילו הספקתי לדחוף פנימה ירח דבש מהמם בתאילנד.

שנת 2012 גם היתה לא רעה מבחינה קולינרית. חגגתי על הבר בארוחת יומולדת במזללה, קפצתי ללאנצ'ים מתוקתקים בדליקטסן, לא הבנתי על מה הבאזז בקיטשן מרקט בנמל, הזמנתי חברה שקפצה לביקור מחו"ל לעסקית בשולחן, הכנתי את קיבתי למזרח בלונג סנג, התבאסתי (ואז גם התנשאתי נורא) על אוכל בינוני-מינוס בתמחור מחוצף-פלוס באלומה במעלות-תרשיחא, התמוגגתי עם אמא מפפרדלה פונגי ברפובליקה דה רונימוטי, התענגתי על אוכל תאילנדי אמיתי ועוד ועוד.

אבל בבלוג – יוק. דממת אלחוט שרק צרצור ההארדיסק מפר אותה.

וזה לא שלא ניסיתי. הזמנתי לי ולחבריי (בשתלטנות אופיינית) מנות מעניינות שירכיבו תפריט מאוזן, צילמתי המון, טעמתי מהצלחות של כולם, ניתחתי כל ביס והבטחתי שהפעם, הנה הפעם, אני כותבת.

אז כמנהג הגויים ולכבוד השנה האזרחית החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מבטיחה לעצמי ולרבבות מעריציי המאוכזבים שהשנה אשקיע בבלוג היקר שלי, מקור גאוותי המוצנעת. השנה אתעקש לתרגם את התחושות למילים, להתחבט בניסוחים, לכתוב, למחוק ולשכתב עד שתצא תחת ידי רשימה ראויה. והנה אני מתחילה.

סולה מגרה את החושים כבר בכניסה, בלב שוק הפשפשים ביפו. המסעדה שוכנת במבנה אבן עות'מני שמור היטב עם קשתות יפיפיות שנותנות את הטון לאווירה רומנטית משהו, ששמחנו לחלוק בשלישיה עם נעה. את האווירה.

הקשתות והאווירה

הקשתות והאווירה

לפתיחה הוגש ללא חיוב לחם וחמאה, פשוט, טעים ונעים. בשלב מסוים המרנו את החמאה בניגובים מרוטב החמאה ופרמזן של מנת הקאפאלטי (שרבות ידובר עליה בהמשך).

לחם וחמאה

לחם וחמאה. מה עוד צריך הבנאדם?

התלבטנו לגבי המנות הראשונות והחלטנו על תוכנית חלוקה: פולנטה ופטריות (38 ₪) – קוביות פולנטה מטוגנות עם שלל פטריות (לרבות פטריות מלך היער המוצלחות) ברוטב לימוני מעט, פטרוזיליה קצוצה והרבה שום ופרמז'ן. על אף שאנוכי מחסידי הפולנטה הרכה והממרחית, גם בתור חטיף נגיס, פריך מבחוץ ורך מבפנים, היא נהדרת. הפטריות והלימון נתנו קונטרה והמנה כולה היתה טובה מאוד.

פולנטה פונגי

פולנטה פונגי

הראשונה השניה שחלקנו האפילה על קודמתה: קאפאלאטי די פנוקיה (44 ₪) – כיסוני בצק ממולאים בקרם תירס ומסקרפונה. שיעור בתורת הכיסונים – הבצק דק ועדין, הפה מופתע מהמתיקות החלבית של המילוי הרענן והמקורי, רוטב חמאה ופרמזן עוטף את הכיסונים ברכות ומן העירית הקצוצה מבליח טעם עוקצני. שלמות צרופה.

קאפלאטי די פאנוקיה

קאפלאטי די פאנוקיה. לנשק לשף את הידיים.

שלב העיקריות הגענו עם ציפיות גבוהות. לזניה ווצ'יאנרה (68 ₪) – מנהג נלוז ומביך רכשתי לי, לקרוא ביקורת והמלצות לפני כל ביקור במסעדה, לעיין בקפידה ומראש בתפריט ולפנטז מה אני אזמין עוד בבית (או חמור מכך, במשרד. מתכון וודאי לצעידה בוטחת למטבח הקומתי אל עבר צנצנת הבייגלה). לפיכך, ועל סמך תחזיות מקדימות מבשרות טוב, נחתה על שולחננו צלחת מהבילה של לזניה זנב שור. המילוי בושל ארוכות והיה רך ומפורר כמעט, הרוטב היה נהדר. למרות שאני לא מסוגלת לשמוע את צמד המילים השחוק עד לזרא "אוכל מנחם", קשה לי שלא להגדיר אותה כך. מנה חורפית נהדרת.

לזניה זנב שור

לזניה זנב שור

פילה מוסר עם תרד וניוקי דלעת (82 ₪) – מנה מתפריט הספיישלים. נראה שאי אפשר להכתיר ארוחה בהצלחה עד שליאור לא מקבל את המנה הגרועה בשולחן. ואכן, לאור עושר המנות האחרות, נותרה מנת הדג די סתמית. הניוקי היה נחמד, והתרד היה לימוני וטעים, אבל מנת הדג לא היתה מעניינת או מיוחדת וגם לא טעימה באופן יוצא דופן

פילה מוסר

פילה מוסר, תרד וניוקי דלעת

טרייפל אנגלי (36 ₪) – על מנת להרשים את נעה התפנקנו בקינוח, ומתוך שתי האפשרויות היחידות בתפריט הוזמן הטרייפל – שכבות של עוגת ספוג, קצת פירות יער חבויים, מסקרפונה ותותים. נחמד ותו לא.טרייפל

בהמלצת המלצרית, ליווינו את הארוחה בבקבוק יין Dolcetto d'Alba אדום מאיזור פיימונטה באיטליה (160 ₪). היין הצפון-איטלקי החמיא למנות והיה בחירה מוצלחת.

לסיכום: האווירה מקסימה, האוכל מצוין ברובו ובתמחור הוגן. מדי פעם יש חוסר עקביות אבל החוויה הכוללת מוצלחת מאוד. 4 בצלצלים.

Read Full Post »

מל ומישל

4 בצלצליםיש דברים שנועדו ללכת יחד. כמו יין ואוכל, כמו איטלקי ורומנטי, כמו ניוקי, פטריות ושמנת.
הכי כיף זה מטבח איטלקי. בכלל, מחקרים רבים (שנעשו על ידי אנשים שמנים) מצאו קשר ישיר בין אכילת פחמימות לעליית מצב הרוח הטוב. ניתן בהחלט לומר שמצב הרוח שלי הרקיע שחקים מרגע היציאה מהמשרד ועד לחזרה המתנדנדת הביתה (קראף יין בינוני. אני דייט זול).
מל ומישל שוכנת בבן יהודה, מעוז המסעדות האיטלקיות בתל אביב. מעולם לא הבנתי מה גרם למקבץ רב של איטלקיות להשתכן ברחוב המפויח והלא חינני הזה, אך באורח פלא מצויות בו פיקולה פסטה, ארנסטו, אוסטריה די פיורלה ומל ומישל. בעוד שהללו מתויגות כמסעדות לכל המשפחה ובכולן מצויה איזו מאמא איטלקיה או לפחות בן מסור עם כרס פסטות, מל ומישל רחוקה מלהיות טרטוריה פשוטה ושווה לכל כיס. המחירים בה גבוהים למדי, וגודל המנות הופך את התמחור למחוצף. אבל האווירה, האוכל והקסם הופכים את המקום לחווייתי במיוחד.
המסעדה קטנה ואפלולית, מעוצבת בסגנון ה-shabby chic. צלחות חרסינה סדוקות-פינה, בקבוק קראף זכוכית עם פקק בצורת לב, מפות מעומלנות היטב, תאורה לוקה בחסר, מלצריות חינניות וניחוח משגע.
היינו זוג והחלטנו לחלוק 3 מנות – ראשונה, ביניים (Primi) ועיקרית (Secondi). ראשית הגיע לחם הבית המצוין בלווית צלוחית עם שמן זית וחומץ בלסמי מתקתק מעולה.

לחם הבית

לחם הבית

מכיוון שהשתוקקתי בכל מאודי להיות פעם אחת פרטנרית מוצלחת לארוחה, הצלחתי להתאפק ולא להזמין ולו מנת פירות ים אחת (אחת המגרעות הבודדות אך החמורות ביותר של בן זוגי היא העובדה שהוא בוחל בשרצים, עובדה מצערת לכל הדעות). הניסיונות להתחמק ממנת הקלאמרי המפתה בראשונות הובילו אותנו להזמין סביצ'ה סלמון עם ביצה רכה, קרם פרש ופטריית כמהין (46 ש"ח). גרבדלקס עם ביצה, עיקמתי את אפי, משל היינו בקולחוז הרוסי! איך אפשר להתרגש ממנה כזאת? הנסיונות להתכחש לשורשים התפוגגו לאור ההבנה שמדובר במנה מדהימה. הדג היה טרי מאוד, וכמעט שלא תובל. לצידו נחה תלולית קרם פרש רכה וקלילה עם צלפים וגרידת לימון. הביצה הייתה די מיותרת אבל פרוסות הכמהין היו בטעם חזק ומיוחד של יער והיוו קונטרסט מעניין מאוד לסלמון.

סביצ'ה דג נא (סלמון)

סביצ'ה דג נא (סלמון)

המשכנו בניוקי פריזאי – בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות ופטריות שימג'י (64 ש"ח). הניוקי המיוחדים עשוים גבינה במקום תפוחי אדמה (כמקובל בניוקי הרגילים) או סולת (ניוקי רומאנה), וטוגנו מעט לאחר הבישול. הרוטב השמנתי עטף את הניוקי בקלילות וטעמי הפטריות העמוקים והארומטיים הפכו את המנה לחגיגה. לא פחות מאלוהי.

ניוקי פריזאי

ניוקי פריזאי

ובכן, מכאן אפשר רק לרדת, ואכן המנה העיקרית החווירה מעט לאור הניוקי. פילה בקר ברוטב בלסמי (122 ש"ח). אותו בלסמי אהוב ממנת הלחם היה מתוק מדי לטעמי בתור בסיס לפילה אבל הנתח עצמו היה מדיום-רייר נהדר. עם זאת, גודלו המינורי (200 גרם? אולי אפילו פחות) היה מבאס ביותר.

סטייק פילה ביישון ביתי

סטייק פילה ביישון ביתי

מתאים להדוניסטים מושבעים שהממון מצוי בכיסם, או לחסרי אחריות כלכלית, או לטיפוסים נלוזים (ורזים) שלא באים למסעדה כדי לשבוע, ובעיקר לרומנטיקנים חובבי אוכל איטלקי משובח. 4 בצלצלים (בגלל גודל המנות הקטן להרגיז).

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: