יום הולדתי הגיע, וזו תמיד עילה מוצדקת ביותר למסעדה שווה. קלואליס ענתה על דרישות הקדם המסובכות – גורמה עילי עבור ילדת היומולדת ומגוון רחב של מנות קלאסיות ולא מתחכמות בשביל סבא וסבתא. המסעדה מציעה ארוחות עסקיות בכל ימות השבוע (למעט שבת), ב-109 ₪ (עסקית ליס) ו-139 ₪ (קלואה), הכוללות מנה ראשונה ועיקרית. רוב התפריט מתבסס על עולם הדגה (למעט 2 מנות בשר הדורשות תוספת מחיר מכובדת).
קלואליס שוכנת ברח' אבא הלל ברמת גן, בלוקיישן לא סקסי בעליל, ומחפה על כך בעיצוב נעים ומכובד. בכלל, "מכובד" הוא שם המשחק בקלואליס. המלצרים מיומנים, כל כללי הנימוס השולחני וההגשה נשמרים, והאוכל מוקפד ועשוי לעילא ולעילא. עד כדי כך שלפעמים חסר איזה ניצוץ של שובבות, זיק מקוריות או הברקה קולינארית כדי לתבל את האווירה המהוגנת.
ראשית הגיעו לשולחן סלסילות לחמים עם חמאה וחמוצים ביתיים נהדרים.
מטבע הדברים המנות המעניינות יותר היו בסקאלת המחירים הגבוהה:
הראשונה הטובה ביותר לטעמי היתה טרטר טונה אדומה עם שרימפס קוקטייל וסורבה ווסאבי, ששאבה השראה מן המקורות היפניים. מגדל קוביות טונה טריה ונאה, אבוקדו קשה, קצת כוסברה, קצת בצל סגול, סורבה ווסאבי גאוני, שלושה שרימפס חלוטים לעיטור וזהו, מעולה מעולה מעולה.
קרפצ'יו פילה בקר עם פרמג'יאנו רג'יאנו, שמן זית וחומץ בלסמי – קרפצ'יו מצוין, עבה יחסית, עם פרוסות נדיבות של פרמג'יאנו וזילוף נדיב של שמן זית.
ראשונה נהדרת נוספת היתה קוקי סאן ז'אק עם ג'וליין ירקות שורש ברוטב כמהין (בתוספת 10 ₪).
המנה הוגשה בעיצוב ספק מרהיב-ספק משעשע, כאשר מתוך הצדפה הפתוחה הגיחה הפנינה – 3 קוקי סן ז'אק ברוטב שמנת וכמהין משגע.
ראשונה חביבה נוספת היתה מרק בטטה (מעסקית ליס) שקיבל טוויסט אסייתי מעניין בזכות שפע למון גראס וג'ינג'ר.
המנה היחידה שלא התבלטה לחיוב היתה סלט חצילים קלויים בגריל עם צ'יפס חציל, היה סתמי למדי, כל מה שסלט חצילים יכול להיות ותו לא. מנה בלי יותר מדי מעוף, לחובבי הז'אנר.
העיקריות נעשו אף הן באופן מדויק ומקצועי. מעסקית הליס נבדקו:
דניס שלם אפוי בתנור עם שיני שום,עשבי תיבול ויין לבן – מנה פשוטה, מסורתית ונטולת גינונים. הדג נאפה בשלמותו כאשר בבטנו הצטופפו בשלווה ובניחותא שיני שום ועשבים ריחניים. הדג שמר על עסיסיותו. מנה טובה מאוד.
מיני טאג'ין – פילה דניס ופירות ים בתערובת תבלינים של "פאטימה האל".
בתוך כלי חרס קטן הגיע תבשיל מהביל ומבושם כדבעי (תערובת 25 תבלינים, ביניהם אניס, קינמון, ציפורן ועוד). הדג היה רך ונהדר וספג את הטעמים וגם כמות פירות הים לא הכזיבה. מנה טובה ומפתיעה!
מעסקית הקלואה נטעמו:
פילה בורי על הפלנצ'ה עם ניוקי ממולא בגבינת פטה ועגבניות מיובשות ברוטב "דוגלרה". הרוטב הכיל בצל, עגבניות, יין לבן, שמנת וציר דגים. טעמו של דג הבורי אמנם "פשוט" יותר אבל הרוטב היה משגע והניוקי חוסלו בהתלהבות על ידי חובבת הפחמימות.
בלוטין SEA BASS ממולא בדוקסל וז'וליין ירקות שורש, ברוטב שמנת וציר דגים, מוגש עם אורז ושקדים קלויים – מנהג מעצבן שאימצתי לעצמי הוא להטריד מלצרים בשאלה "מה טעים יותר?", מתוך אמונה עיוורת שכך אבצע את הבחירה המושכלת ביותר. גם פעמים בהן נעניתי בתשובה האלמותית "הכל טעים", ולחלופין "אני לא אוהב דגים", "אני צמחונית", או "לא טעמתי כלום מהתפריט" לא גרמו לי לשקול מחדש את האסטרטגיה הזו. לשם שינוי, המלצר שלנו שפע ידע, שש לשתף פעולה והמליץ (או שמא נאמר התעקש) על המנה הזו בגלל איכותו של ה-Sea Bass, ואכן הצדק היה עימו. בשר הדג היה מצוין ועסיסי בתוך נהר השמנת. הבלוטין מורכב משני פילטים ממולאים בפטריות ובצל, כרישה, גזר ושאר טובין. היה נפלא למעט האורז התפל והיבשושי.
קלמארי עם צימוקי עגבניות וזיתים, שום וצנוברים בשמן זית, על מצע ריזוטו שחור – המלצר הזהיר שמדובר במנה כבדה אבל זה לא הטריד אותי כלל וכלל. הריזוטו הסמיך אכן יצר תחושת כבדות (ידו של השף קלה על החמאה, במנה הזו כמו בכולן…). המנה המצוינת כללה כמות נכבדת של קלאמרי טריים, ים תיכונית בטעמיה.
ניסינו להתחמק מהקינוח כדי להגיע לסבתא בשביל עוגת השוקולד המסורתית אבל המלצר שלח לנו קרם ברולה OTH ולא הצלחנו להתאפק. היה נהדר.
לסיכום: מסעדה קלאסית, יוקרתית ואיכותית ביותר. התמורה הוגנת בהחלט למחיר העסקית, ולחובבי הדגים והשמנת ייטב. 4 וחצי בצלצלים.